זוכרים את ההוא שנפרדתי ממנו בפוסט הקודם?
ביום הפרידה ביטל את החברות בפייס.
כעבור מספר ימים מאוד מצומצם אני מקבלת בקשת חברות מחודשת, מלווה בהודעה "מה שלומך מאמי?".
לא עניתי, וכמובן שלא אישרתי את הבקשה.
היום אני מקבלת הפצצת הודעות לפייס בנוסח "מתעלמת? זה מחזק את מה שחשבתי עלייך! זבל".
(ןואלה? שניה לפני כן קרא לי תמיד "חיים שלי", אמר שאוהב בי הכל, ורק הפציץ בהודעות, טלפונים ומחמאות)
עניתי שהסברתי לו ביום הפרידה שאני לא מעוניינת להמשיך בקשר, אז כן- התעלמתי.
והדגשתי שלא יעז לקרוא לי זבל!!
למרות הפצרתי, חזר על המילה.
הייתי בשוק. הוא מעולם לא דיבר אלי לא יפה.
ולמרות זאת, היו בו ניגודים אחרים.
פשוט ידעתי שהוא לא מתאים לי. הרגשתי את זה.
אם מקודם היו לי קצת ספקות בעניין, עכשיו אני בטוחה שעשיתי את הדבר הנכון.
כי במקום שבו גבר קורא לאישה "זבל", בסופו של דבר תהיה גם אלימות פיזית ברגע שמשהו לא מוצא חן בעיני האדון.