פנטזיית ילדות שלי היא לגדל כלב.

לפני שבועיים, בשעה טובה, אימצתי פיקינז בן 6. הכל טוב ויפה, הוא נקשר אלי במיידי, מקבל אוכל בזמן, יוצא איתי כמה פעמים ביום לטיול, מקבל הרבה חום ואהבה,

אבל...

- על כל האנשים האחרים הוא מתחרפן ולא מאפשר להם להתקרב אליו.

- כשהוא רואה אנשים מתקרבים אלי ומחבקים/מנשקים, הוא משתגע ונוהם. כאילו מבקש להרחיק אותם ממני

-  ובלילות האחרונים החל לנבוח המון בלילות.

בלילה האחרון כשנבח, בהתחלה השמעתי לו מוזיקה מרגיעה.

כשהמשיך לנבוח, נהמתי עליו בחזרה וחשפתי שיניים באיום- כמו שקראתי בכל מיני מקומות שהסבירו שככה צריך לעשות.

הוא המשיך לנבוח.

הורדתי אותו לצרכים- אך הוא ממשיך בשלו.

אחרי לילה ללא שינה ומורט עצבים, נאבקתי בעצמי לא להרביץ לו.

 ואז הבנתי.

כל החיים שלי קיללתי ותיעבתי הורים שמתעללים בתינוקות שלהם. לא הבנתי איך לעזאזל אפשר לעשות את זה.

אני לא מצדיקה את המעשה, אבל עכשיו יכולה להבין.

ההורים מנסים כל דרך להרגיע את תינוקם הבוכה, ולא מצליחים. הם חייבים לישון כדי לתפקד בעבודה, ולא יכולים.

הם מתוסכלים ממש ורק רוצים שהתינוק יסתום כבר. ברגע של חולשה וחוסר אונים- הם מכים.

אני לא מצדיקה את המעשה, אבל עכשיו יכולה להבין.

 מגדלי הכלבים שקוראים את הפוסט הזה-

מה עלי לעשות כדי לגרום לכלב להפסיק לנבוח בלילות?