הכרנו באתר הכרויות, ומהר מאוד נפגשנו.

הרגשנו שאנחנו משלימים אחד את השני, ואפילו החלטנו למחוק את הכרטיס שלנו מהאתר.

הכל היה טוב ויפה, ובהחלט ראיתי עתיד ביחד.

עד שהוא אמר משהו, לכאורה משהו פעוט, ואז הסתכלתי על כל הפעמים שלנו יחד וקלטתי-

אכפת לו רק מעצמו.

אני רוצה להפרד ממנו, אך לא אעשה את זה עכשיו כשאני בסערת רגשות.

אחכה למחר. אולי גם אחרי הסערה שלי הדברים יראו אחרת.

במידה ואדבק בהחלטתי, ובניגוד לגברים שנפרדו ממני ולא הסבירו למה, או פשוט נעלמו יום בהיר אחד, אתן את הכבוד המינימלי ואסביר.

אומר ש"אני מרגישה כי צרכייך חשובים יותר מצרכיי שלי". בלי להכביר במילים של "אתה מקסים ומהמם" ובלה בלה בלה, כי הוא יודע את כל הדברים הטובים שאני חושבת עליו. וזה יצור אצלו בילבול, כי אם הוא כל כך מקסים ומהמם- למה אני חותכת?

ואנא אל תבינו לא נכון. אני לא אומרת שצד אחד צריך לטפח רק את האחר.

ופה בדיוק הבעיה- הוא חותר רק לדאגה לעצמו. בכל המובנים האפשריים..

הרגשתי טוב איתו, באמת.

אבל זה כנראה לא מספיק.