אני זוכרת את היום הזה.אני זוכרת איך אמא קראה לנו לסלון ואני זוכרת את המילים שהמדויקות שלה כשהיא סיפרה לנו.
מאז כבר עברו שנתיים אבל אני עדיין מתגעגעת...אני עדיין מתחילה לבכות כשאני חושבת עלייך.
לפעמים כשאנחנו נוסעים לסבא בשבתות אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם עדיין היית פה...מה היית אומרת?
בטח היית אומרת שהשמנתי...תמיד היו לך הערות כאלה...אבל אין לי בעיה לשמוע אותן...אני אספוג את כל העלבונות שבעולם אם זה אומר שאני אראה אותך שוב.
אני זוכרת שפעם באנו אני ואחותי לישון אצלכם ולקחת אותנו לבריכה תמיד היית מתרשמת מאיך שאני שוחה!
אני לא אשכח את כל הסיפורים שהיית מספרת, איך תמיד הכרת את כולם...
סבתא הכל קרה כל כך מהר!ֿ
אני זוכרת ששמעתי את אבא מדבר בטלפון ושאלתי אותו מה קרה והוא אמר לסבתא יש סרטן. נלחצתי, אבל לא חשבתי שזה רציני מדי-כי זכרתי שלמחנכת שלי מכיתה ג גם היה סרטן וכולם נבהלו אבל היא החלימה אחרי כמה חודשים וחזרה לבית הספר. חשבתי שגם אצלך זה יהיה ככה אבל תמיד היה בי את החשש הקטן הזה שלא סיפרתי לאף אחד כל כך פחדתי שאצלך הסוף יהיה שונה!
והבנתי שהפחד שלי מתממש ביום הולדת של אחותי. כשהגעת נתת לכל אחת מאיתנו- לי ולאחיות שלי, צמידים אני זוכרת שהסברת לי שזה צמיד שעשוי מחומר מיוחד ויקר וצריך לשמור עליו טוב. אל תדאגי סבתא הוא שמור אצלי טוב!
הייתה לי הרגשה זאת המתנה האחרונה שתתני לי...
כשיצאת מהבית שמעתי אותך אומרת לאבא עכשיו צריך להילחם.
לא חשבתי שזה המילים האחרונות שאני אשמע אותך אומרת. חודש אחרי זה לפני שאבא הסיק לקחת אותנו לראות אותך בבית חולים אמא התקשרה הביתה כשהיא הייתה בדרך מהעבודה. היא אמרה שהיא תכף בבית ושנחכה לה בסלון כי היא צריכה לדבר איתנו.
סבתא נפטרה היא אמרה.
סבתא-אני מתגעגעת ואוהבת אותך ותמיד תמיד זוכרת אותך!
ת.נ.צ.ב.ה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
