לפעמים מגיעים רגעים כאלה של יאוש פתאום אני כל כך מדוכאת כל כך עצובה ופשוט באלי לשבת ולבכות...
אני אפילו לא יודעת על מה אני בוכה...
אולי כי אני מאוכזבת מעצמי...אולי כי אני מרגישה כל כך לבד...
אבל אני יודעת שמרגעים כאלה אפשר רק לעלות!
אני אהיה חזקה אני לא אשבר ואני אגשים את החלומות שלי...עם או בלי אמונה של אנשים
הזלזול הזה של אנשים יכול כלכך להחליש לפעמים...הם לא קולטים אפילו כמה...
אבל אחרי הרחמים העצמיים והבכי אני מבינה שהזלזול הזה זה מה שנותן לי את הכוח לקום
מה שנותן לי את המוטיבציה!
כי אני אוכיח להם שאני יכולה! אני אצליח!
רק צריך להישאר חזקה,לא להשבר,להילחם ולנצח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
