נמאס. יותר מנמאס. נמאס זה מילה עדינה לתאר את מה שאני מרגישה עכשיו.לא מצליחה להפסיק לבכות,והחלק הכי קשה זה שאין למי לבכות.
איך היא מעזה לדבר אלי ככה?! גם כשרבים צריך לשים גבולות! אני הבת שלה!! תמיד חשבתי שיהיה לי קשה בבסיס סגור בצבא,שאני אתגעגע וארצה הביתה...ועכשיו אני רק רוצה לצאת ממנו,להתרחק מהאישה הזאת,לנתק איתה קשר לפחות לכמה זמן...מדברת אלי כל כך בחוסר רגש ומראה כל כך הרבה דאגה לאחותי רק מראה את האפליה המגעילה שהיא עושה! ולא אכפת לי שאני מוציאה אותה מפלצת...אולי היא באמת כזאת,ואולי עוד כמה ימים נשלים ואני אצטער שכתבתי את זה...אבל קשה לי להאמין שזה יקרה,כי מחר היא תמצא סיבה חדשה לכעוס עלי,להוציא עלי עצבים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
