רק לפרוק

יש ימים שרק בא לי למות.

לתחושתי, נכשלתי, ולא אמצא עבודה בחיים.

או לשתות ולא לצאת מהשמיכות.

אבל אי אפשר (צריכה לאסוף חתולית מטיפול וטרינרי...).

מרגישה ששני תהליכים שבניתי עליהם הולכים להיגמר בכישלון.

its not over till its over, ואף פעם אתה לא יכול לדעת אם אכן אתה קרוב לסוף...

והממליצים שלי בעייתיים, הפעם. לתחושתי.

...

בא לי למות קצת. אפשר?

תודה.

...

נ.ב: מזכירה לעצמי שיש את פיצ. והיא נותנת עוד סיבה לאושר.

בחיי שלפניה הייתי נגד ילדים. כשזה שלך, זה אדם שגדל איתך.

...

למות קצת. זכותי לרצות. זה היה פותר הרבה בעיות (ומשאיר רק אחת מרכזית ופטאלית..)

איך אתרומם מכאן.

[ בימים כתיקונם אני מזכירה לעצמי שיש עדיין סיבות רבות לשמוח. 

אין לי שום בעיה אמיתית, לכאורה. 

אבל זה לא יום כתיקונו...

אנשים עם בעיות אמיתיות שמים את שלך בפרופורציה ].

סופסוף אני מתחילה להבין את עולם הגיוסים בהייטק. הוא חי בשקר, כמו כל התעשיה הזו. 

מדהים ומצחיק.

א. לעולם אל תשקיעי יותר מדי, במיוחד לא בתרגילי בית. אם ירצו לפסול אותך תמיד ימצאו על מה, ואת "תאכלי את הלב" על הזמן שאיבדת.

ולהיפך: אם ירצו לקבל אותך, תמיד יקבלו. הכל תלוי בדחיפות.

ב. כנ"ל לגבי גיוסים (אל תקחי אותם לאגו) ופיטורים (גם אותם לא). תמיד מעורב בזה שקר ופוליטיקה, עניינים שהם בסקופ של מצב החברה, ולא בהכרח של מצבך האישי. אל תאמיני לכל מה שאומרים לך במעמד (המחליא) של שימוע!!

ג. מרבית המשרות בהייטק אינן אמיתיות, או שיש הרבה יותר מועמדים מתקנים. אל תקחי ללב כל סירוב. 

ד. עדיף לא לעבוד עם חברות השמה. מי שמשלם להן רוצה תמורה ויטרטר אותך סתם.

ה. יש בהייטק חברות מגעילות. הימנעי מאינטראקציה עם כאלה. מותר ורצוי!! שתלמדי לסרב לראיונות [ למדי איזו חברת השמה עובדת עם כאלה, והימנעי מלעבוד איתה! ].

ו. אם כבר חברות השמה, אז מעטות וקטנות. מי שאת סומכת עליו שלא יטרטר אותך סתם. לא ללכת כי "לא נעים לך" מהמגייס!! ללכת ר-ק למי שאת באמת רואה עצמך עובדת אצלו.

ז. נו טוב, פה ושם אפשר ללכת לבזבז את הזמן אם את מרגישה שזה משפר אותך. אבל תהיי מודעת לכך ואל תפתחי ציפיות.

ח. תמיד תבקשי פידבק על טעויות.

ט. תמיד תעני לעצמך מראש, ככל הניתן, על השאלות שישאלו, נסי להיות מדויקת גם במסר לשאלות ה-HR, עשי עבודת הכנה אקטיבית -  כתבי לעצמך את התשובות. כתיבה, שם כמו גם כאן, תמיד עושה סדר בראש.

י. תמיד תני עדיפות לתהליכים מתקדמים על פני מתחילים, לחברות רציניות על פני כאלה שאינן רציניות איתך.

יא. עוד לגבי תרגילי בית: תמיד תבקשי תיעדוף. תמיד תישאלי מה חשוב ובמה להשקיע - אי אפשר לכתוב קוד מושלם.

וכלל נוסף, אחרון חביב, להשקעות (אין קשר לנושא הקודם):

יב. השקעה בנדל"ן במדינת ישראל היא תמיד השקעה בטוחה. לפחות כך נראה (אני מקווה שלא אתבדה..). כמו שבנקים בארץ לא מפסידים אף פעם, מחירי הדירות לא ירדו אף פעם. יש יותר מדי אינטרסים בעניין.

זהו. יום טוב לנו.

"ועורה כה לבן

וגווה כה קטן

והפה עוד נושם

והבן מתקן את כריה

ומוות שקט, חגיגי כחתן

משיב לה תמימות נעוריה

...

בלילה לנו באורווה, ידע שלא ישן

יצא - הנה המציבה, בבית קברות ישן

זכר את שיר האשכבה

הצית סיגריה בגניבה

וכך עמד בתאווה, סופג את העשן"

(- עוד מ"לילה וימים אחרונים")

בערב בכיתי את השיר הזה, ואותה.

וזכרתי אותה כמו שהיתה, חתולה צעירה ובריאה.

ואיך ליויתי אותה בצהרים במותה. 

ואיך ליטפתי, ואיך שאלתי מה החומר שמזריקים לה, ומה עכשיו.

ואיך ציפיתי לאיזו עווית, לאיזו תגובה.

והיתה שקטה, שלווה, ישנה...

רציתי שתישן. למה לא לחכות עוד. למה לא לסמם אותה כבר ליומיים ברצף...

ועוד מזרק.

עניין של שניות

זה נגמר..

(תהיתי אחר כך אם, כמו בסרטים, מרחפת איזו נשמה מעלינו, מסתכלת עלי

מלטפת את הגוף הדומם...)

...

בערב קראתי על FIP. חשתי שהאבחנה המשוערת היתה מאוד הגיונית, הפעם. 

נדבקים מחול וצרכים - הגיוני מאוד (למה היא כה אהבה את החול?..).

שכיח יותר בחתולים צעירים - כן כן.

אין תרופה.. מקור אחד כתב שנותר רק לחכות למותה, אחר טען שבמקרים מעטים יש ריפוי. לא הפעם..

מוטציה אלימה של וירוס שכיח, גוררת כמו גידולים בכליות, בכבד.

סימפטומים של אנמיה וצהבת...

קשה לאבחון.

כן, כן, הנהנתי. יתכן בהחלט.

....

עצוב היה לי. רק לא מזמן היא היתה נודניקית קטנה שהסתובבה לי בין הרגליים, לבנה אפורה, מעצבנת.

חתולה ילדה, לא מיוחדת בדבר, עוד אחת שמבקשת אוכל וחצי ליטוף, לא מאלה שהבחנתי בהם במיוחד..

אבל, במותה...

צר לי. צר לי שלא יכולתי לעזור לך, בובה.

צר לי שפחדת בסוף. 

בכאבך היית חתולה כל כך טובה.. ובעצם, תמיד..

הלוואי ותשני לנצח בעולם של חתולים שכולו טוב...