רק לפרוק

"ועורה כה לבן

וגווה כה קטן

והפה עוד נושם

והבן מתקן את כריה

ומוות שקט, חגיגי כחתן

משיב לה תמימות נעוריה

...

בלילה לנו באורווה, ידע שלא ישן

יצא - הנה המציבה, בבית קברות ישן

זכר את שיר האשכבה

הצית סיגריה בגניבה

וכך עמד בתאווה, סופג את העשן"

(- עוד מ"לילה וימים אחרונים")

בערב בכיתי את השיר הזה, ואותה.

וזכרתי אותה כמו שהיתה, חתולה צעירה ובריאה.

ואיך ליויתי אותה בצהרים במותה. 

ואיך ליטפתי, ואיך שאלתי מה החומר שמזריקים לה, ומה עכשיו.

ואיך ציפיתי לאיזו עווית, לאיזו תגובה.

והיתה שקטה, שלווה, ישנה...

רציתי שתישן. למה לא לחכות עוד. למה לא לסמם אותה כבר ליומיים ברצף...

ועוד מזרק.

עניין של שניות

זה נגמר..

(תהיתי אחר כך אם, כמו בסרטים, מרחפת איזו נשמה מעלינו, מסתכלת עלי

מלטפת את הגוף הדומם...)

...

בערב קראתי על FIP. חשתי שהאבחנה המשוערת היתה מאוד הגיונית, הפעם. 

נדבקים מחול וצרכים - הגיוני מאוד (למה היא כה אהבה את החול?..).

שכיח יותר בחתולים צעירים - כן כן.

אין תרופה.. מקור אחד כתב שנותר רק לחכות למותה, אחר טען שבמקרים מעטים יש ריפוי. לא הפעם..

מוטציה אלימה של וירוס שכיח, גוררת כמו גידולים בכליות, בכבד.

סימפטומים של אנמיה וצהבת...

קשה לאבחון.

כן, כן, הנהנתי. יתכן בהחלט.

....

עצוב היה לי. רק לא מזמן היא היתה נודניקית קטנה שהסתובבה לי בין הרגליים, לבנה אפורה, מעצבנת.

חתולה ילדה, לא מיוחדת בדבר, עוד אחת שמבקשת אוכל וחצי ליטוף, לא מאלה שהבחנתי בהם במיוחד..

אבל, במותה...

צר לי. צר לי שלא יכולתי לעזור לך, בובה.

צר לי שפחדת בסוף. 

בכאבך היית חתולה כל כך טובה.. ובעצם, תמיד..

הלוואי ותשני לנצח בעולם של חתולים שכולו טוב...