החיים כצל חולף

ילדות בצל האפלה.

פוסט חיבור תת-מודע. האזנה וכתיבה בהרמוניה. מתחילים.

נדנדה. רגליים יחפות. צחוק ושיניים לבנות. ריח של הדרים ושביל שהולך ומתפתל באופק.

ילדה על הכתפיים. אבא הכי חזק בעולם. ריח של חבצלות.

חולות חמים, היא מתפלשת בהם ומקווה שתשקע.

ומרחוק העפיפונים רחוקים רחוקים - עד שיורד הלילה.

אלומת אור מהשמיים. ודגל מתנופף. רעשים מהנחל.

בין קני הסוף, היא מתחבאת לה שם, ומאזינה לכל דבר שאני אומר לך. ופותחת במרוצה לביתה.

שם האור פתוח, ואבא מחכה, מרכיב משקפיים ויש לו כוס קפה שחור ביד.

למרות שכבר הולכים לישון.

שלשלאות ברזל, גדר קרה. גשם מרטיב את הריסים, והעיניים מתלאות בים.

ואז עלים ירוקים בירוק עד,

ומתחת לעץ האלון,

בשמלה לבנה,

לנצח נצחים.