אני לא נוטה לגעת בבלוג הזה הרבה. כניראה מרגישה שאין לי בו יותר מדי צורך או סבלנות. אבל משום מה אני נמשכתי אליו עכשיו במן חוסר אונים.
יש לי פשוט את הימים האלה שאין לך מצב רוח לכלום, ואתה לא עושה כלום אז עוד יותר אין לך מצב רוח.
זה ממש מרגיז אותי שאני לא עושה שום דבר. רק יושבת מול המחשב ובאמת שלא עושה שום דבר תורם. באותה מידה יכולתי להסתכל על חתולים בטאמבלר.
שלא יעלו לי רעיונות לראש עכשיו אופס XDD
(אולי אני אחרי זה אסתכל על שוב על הסרטון הזה עם הגורי פנדה שמתגלגלים להם במגלשההה זה הדבר הכי חמוד בעולםם וזה תמיד מצליח איכשהו לעודד אותי. כמו התמונה של הדוקטור מדוקטור הו רץ ואוכל בננה. לול אני חייבת למצוא את התמונה הזאת)
מה שאני רוצה לעשות זה פשוט לשכב במיטה ולישון כל היום כי זה מה שאני מרגישה כרגע שהערך שלי שווה. ניסיתי קצת לצייר, הצלחתי לעשות כמה סקיצות חמודות. (וגם גיליתי שהקופיק השחור שלי מתחיל להיגמר וזה ממש מדאיג כי זה הטוש השחור היחידי שיש לי. כי כולםםם פשוט נעלמים לי משום מה. זה בגלל שאני לבנה?? הא?? :<<<
לול אני עוד פעם נסחפת מהנושא. אני מניחה שזה טוב אבל פשוט לכתוב בחופשיות דברים. גורם לי להרגיש טיפה יותר טוב עם עצמי.
אני מהאנשים האלה שנכנסים לדיכאון מסיבות מטומטמות כמו זה שאני כבר חודש רוצה לעבוד על הקומיקס, להתחיל אותו כוסאומו ולא מצליח לי בכלל ואני לא מתקדמת בשום דבר שאני רוצה להתקדם בו, כמו אנימציה או תלת מימד (אבל אין מצב שאני נוגעת בZBRUSH בזמן הקרוב הדבר הזה מוציא אותי מדעתי זה פשוט תוכנת RAGE)
והמחשב שלי רק קורס וקורס תחת משקלו. כל יום הפוטושופ ניהיה יותר ויותר איטי. וכך גם האינטרנט. פאקקקקקק אם אני אישאר ככה כל היום בבית אני באמת אצא מדעתי.
החבר שלי נסע ללונדון לשבוע. הספקנו להיפגש לפני שהוא יצא אז זה טוב 3>
אם לא אעשה משהו, אתקדם באיזה פרויקט או אצא מהבית אני רק אמשיך לשקוע לתוך הדיכאון המוזר הזה. בההההעעע
החתול שלי שוב אכל לי את כל הלחם כי שכחנו את דלת הארון פתוחה. פפטט ס'ה זה לא כאילו שרציתי לאכול טוסט או משהו לא צריךךךךך
הסמיילים שהתקנתי לי בישראבלוג משעשעים אותי. כי כשאני כותבת פוסט הם רוקדים וקופצים להם DD:
וווווייייייייייייייייייייייייייייייי
אסיים את הפוסט הארוך מדי שאף אחד כניראה לא קרא כי הוא ארוך מדי בציטוט אהוב מהפילוסוף האהוב עליי -
"פיקה פיקה"
- פיקאצ'ו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: