אז עקב מעבר לדירה שכורה עם החבר - נכנסנו למחויבות כלכלית למשך שנה-שנתיים, אנחנו נאלצים לשים את היד על הדופק 

ולתכנן טוב-טוב את ההתנהלות הכלכלית שלנו בזמן הקרוב (זה רלוונטי בתכלס לכל החיים, אבל עכשיו זו ממש ההתחלה). 

אז כדי לתת לעצמי קצת דרייב נכנסתי קצת לכל מיני אתרים כדי ללקט טיפים לחיסכון שאולי לא חשבתי עליהם בעצמי. 

קראתי, קראתי וקראתי.. והמסקנה? אני בן אדם חסכוני. איזו אכזבה, הם לא ממש חידשו לי שום דבר. 

חלפו יובלות מאז שהלכתי לספר אמיתי (פעם אחרונה ששילמתי על תספורת הייתה לפני יותר משנתיים, וגם זה היה לקוסמטיקאית 

שעשתה את זה בבית שלה תמורת 70 ש"ח כולל פן). לפני שנה אחותי סיפרה אותי ויצא ממש נחמד. אז על זה לא הוצאתי. 

אני קונה איפור בערך פעם בשנה... קונה בגדים פעם בחצי שנה - סוף עונה של חורף וסוף עונה של קיץ (ולובשת אותם לעונה הבאה). 

נעליים - פעם בחצי שנה-שנה. וכשקונים כמות גדולה, לרוב נהנים מיותר הנחות, אז אם פורסים את זה על כל השנה, זה לא 

יוצא הרבה פר חודש. תכלס אני סטודנטית אז אין לי ממש זמן להסתובב בחנויות בגדים ולחפש, ואני גם די סובלת מזה. 

בקיצור, אני לא אמשיך לחפור פה על כמה אני חסכונית ועל מה אני מוציאה ועל מה לא, כי אני גם ככה לא זוכרת. 

המסקנות העיקריות שמשותפות לכל הטיפים למיניהם שמסתובבים באינטרנט הן כאלה: 

1. הקץ לעצלנות: כלומר להיות חרוצים- לבשל בעצמכם, להכין דברים בעצמכם, לנקות בעצמכם, לחפש אלטרנטיבות זולות לכל דבר, 
   ללכת ברגל ולא באוטובוס / אוטובוס ולא אוטו, לטרוח ולתכנן את היום כדי שיהיה אפשר להכין אוכל מראש ולקחת איתכם במקום
   לקנות בחוץ וכו' וכו'.. בקיצור: תטרחו 
2. דחיית סיפוקים: בא לכם נורא על הבראוניז הזה שמתחת לזכוכית בבית קפה למרות שהוא עולה 40 ש"ח? או על הבגד הזה שם
   בחנות שעולה 100? רוצים נורא להיות ספונטאנים ולבזבז כסף על שטויות? חבל. הדברים האלה יקרים, ואם תשימו לב- דווקא
   אלה שיש להם הרבה כסף, הם אלו שהכי חוסכים והכי מאופקים. אל תוציאו סתם כסף על דברים לא מתוכננים, ואפילו כדאי
   להתאמן על זה: צאו לחנויות בגדים ואל תקנו כלום, רק תסתכלו. תחזרו אחרי יום-יומיים לאותה החנות בצורה שקולה ומחושבת
   כשאתם יודעים בדיוק מה אתם הולכים לקנות, ושום דבר מעבר לזה. מניסיון- זה חוסך המון וככה קונים רק מה שצריכים.
   בקיצור: תתאפקו 
3. הקץ להזנחה: הזנחה בחיים היא בערך הדבר שמבזבז הכי הרבה כסף, ועוד בצורה הכי כואבת. התעצלתם ולא צחצחתם שיניים 
   כל יום? הטיפולים יכולים לעלות בין מאות ש"ח לעשרות אלפים, ועל מה? על סתם עצלנות. ניירת- זרקתם הכל בחדר ולא טיפלתם 
   בדברים בזמן? חכו עוד כמה עשרות שנים ותראו שהפלא ופלא- אתם משלמים פתאום עשרות אלפי ש"ח על כל מיני קנסות למיניהם
   או לחלופין מפסידים כסף שהיה יכול להיות שלכם אילו רק הייתם טורחים לטפל בזה בזמן ולבקש את החזר המס שמגיע לכם.
   לחלופין - אם באופן כללי לא הקפדתם על שגרה קבועה של סדר וניקיון בבית, כנראה שאתם מבזבזים זמן יקר על לחפש דברים, 
   שלא לדבר על זה שאם מישהו חס וחלילה תובע אתכם / אתם מנסים לתבוע מישהו / להוכיח משהו / צריכים להגיש הצהרת 
   הון, נראה לכם הגיוני לחפש חודשים אחרי נייר רלוונטי שחסר לכם? נראה לכם הגיוני לחפש שבועות אחרי נעל שלא מצאתם 
   ואז ללכת בגלל זה ולקנות נעליים חדשות? או לא להשאיר פירורים במיטה ולגלות נחיל חרקים שמתחבא מתחת לרגליים שלכם? 
   או למשל אנשים שמזניחים את הגוף שלהם ולא תופסים את ההשמנה בזמן - כמה כסף הם מבזבזים על כמויות האוכל שהם 
   אוכלים! אמא שלי הייתהי יכולה היום לקנות וילה יפה בשרון אם היא הייתה חוסכת את הכסף שהיא בזבזה ב-30 השנה האחרונות
   על אכילת היתר שלה. שלא לדבר על זה שפתאום המצב הבריאותי מקרטע, הגוף לא מתפקד, אין כוח ללכת, זורקים כסף על עוזרת
   ועל שירותים שהייתם יכולים לעשות בעצמכם בגלל המגבלה הזאת שהופכת אתכם לנכים- רק כי אכלתם יותר מדי.
   ובאופן כללי- תעשו בדיקות רפואיות שגרתיות, כי כל דבר שלא תבדקו היום לא ייעלם סתם ככה, אלא הדברים יכולים ללכת
   ולהחמיר ולעלות לא רק במחיר כלכלי, אלא גם נפשי, וחבל. תחשבו על עצי הבאובב של הנסיך הקטן: כל בוקר הוא היה תולש
   את הנבטים שלהם, אחרת הם יגדלו והשורשים שלהם יקרעו לגזרים את כל הכוכב שלו: 
   
4. אסרטיביות וביטחון עצמי: זה מתחיל בעניין ההכנסות - בין אם זה בלהיות מספיק בטוח בעצמך כדי ללכת לריאיון עבודה, 
   שלא לדבר על לבקש העלאה במשכורת ובין אם זה ללכת ולרדוף אחרי כל הגנבים בעולם (סלקום, סופרים וכו') ולדרוש
   בחזרה את הכסף שגנבו לכם מהכיס. קניתם בסופר מוצר שמדבקת המחיר הראתה משהו אחר ובמחשב זה היה גבוה
   יותר? העשירים ילכו עם הקבלה וידרשו החזר מהקופאית- יש לכם את העצבים והזמן להתווכח על כל אגורה שמגיעה להם.
   מפתיע שהם כאלה עשירים? לא ממש. וכמובן- אם יש אפשרות להתמקח, שמעתי שבבנק זה עובד (לא ניסיתי אבל כתוב
   בכל מקום.. שווה לנסות). וזה לא רק על הכנסות, זה הרבה יותר רחב מזה - יוצאים עם חברים לפאב וכולם מזמינים שם
   אוכל ושתייה עשרות ש"ח שאין לכם? אז תתאפקו ותזמינו משהו קטן אחד לכל הערב - ואם מישהו מעז להגיד לכם מילה
   על זה, תעמדו על שלכם ואל תיכנעו ללחץ החברתי. אין דבר כזה להתפדח על פעולות שאתם עושים שחורגות ממה שכולם
   עושים. למשל- כולם קונים רכב ואתם לא. נכון, זה עושה אתכם חריגים ויוצאי דופן. אז מה? אני מסכימה - בתור אחת
   שחרדה כל כך ללהיות בולטת, מאוד קשה לי ליישם את זה, יותר מלאחרים. קשה להיות זאת שאין לה רכב למרות שלאחרים
   יש, קשה להיות זאת שמביאה מהבית כשאחרים קונים בחוץ וקשה להיות זאת שלא קונה מותגים למרות שאחרים כן.
   זה קשה, ואני לא תמיד מיישמת את זה, אבל כשאני בוחרת לא ליישם - אני לא בוכה לאף אחד אלא מבינה שאני משלמת
   את המחיר (תרתי משמע) על זה שבחרתי להיכנע לחרדות שלי וללכת בצורה עיוורת אחרי העדר. 

לא סתם אומרים ש"עני" זה מצב תודעתי ולא פיזי. תסתכלו סביבכם: תמצאו בעצמכם את הדפוס הקבוע שמאפיין את האנשים 
שיש להם כסף, או לפחות אלו שמצליחים לחסוך הרבה בתחום ההוצאות. אלו אנשים מאופקים, חרוצים ואסרטיביים שלא מפחדים
ממה שיגידו עליהם, ולא הולכים שולל אחרי הפרסומות בחוץ שמנסות לשכנע אותנו שאנחנו צריכים דברים שאנחנו לא באמת
צריכים, ושהאושר שלנו תלוי בדברים חומריים. הם חוסכים בדברים הקטנים והמיידיים, אבל אז נשאר להם מספיק כסף כדי לממן
חופשה בחו"ל או השקעה חכמה שתניב רווחים עתידיים. הם צנועים מספיק כדי לקנות דברים בזול ואין בהם את הצורך העז
הזה להיות ראוותניים ולהראות לכולם כמה כסף יש להם.

אני בכוונה מדברת רק על עניין החיסכון בהוצאות, כי עניין ההכנסות זה כבר נושא אחר לגמרי שאין לי מה להגיד לגביו  
כי אני לא מיישמת שם אפילו עשירית ממה שצריך. תקראו את "אבא עשיר, אבא עני" ותבינו על מה אני מדברת.  

זהו, ארגנתי קצת את המחשבות שלי ואולי השיתוף הזה הועיל למישהו. 

יופי :)