אז התחלתי לעבוד במקצוע מסוים - ענף ספורט שהתעסקתי בו הרבה שנים מהחיים שלי ותמיד פחדתי להדריך בו. 

הפחד שיתק אותי למשך שנים עד שהלחץ הכלכלי דחק בי והגעתי למסקנה שאין לי ברירה, אלא לעבוד בזה... 

אחרי הכל זה שכר כפול (פר שעה) ממה שהייתי מרוויחה בכל עבודה אחרת למעט מלצרות, וגם ככה הזמן שלי מוגבל, 

אז האופציה הייתה פשוט להרוויח חצי, וזה לא בא בחשבון. 

למה הייתי צריכה לחכות שנעבור לגור בדירה שכורה (הצ'קים והחשבונות יורדים כל חודש בקצב מסחרר) כדי להכריח את 

עצמי להתמודד עם הפחד ולעבוד בעבודה שפחדתי לעבוד בה (כדי להתפרנס)? ככה. אני אני מטומטמת לפעמים. 

אז היו לי כבר 2 ימי עבודה עד היום. היום הראשון הרגיש לי כמו כאוס, וככה גם נראו אח"כ החלומות שלי בשני הלילות 

שאחרי היום הזה- חלמתי על מקום העבודה, על זה שהכל שם נמצא בבלגן ואין לי מושג מה לעשות עם עצמי או איך להתמודד. 

היום השני היה הרבה יותר מוצלח, בעיקר לקראת סופו (בתחילתו עדיין הרגשתי שאני לא ממש יודעת מה אני עושה, על אף 

הניסיון והידע העשירים שיש לי ממילא בענף). וכ-2 לילות לאחר יום העבודה השני שלי, חזר אליי חלום שהייתי חולמת במשך 

שנים - כל פעם בווריאציה אחרת: שאני נמצאת באיזושהי טירה / וילה ענקית שהיא בעצם בית של מכשפה/מלכה כלשהי, 

ואותה מכשפה/מלכה היא בעצם סבתא רבה שלי (תמיד זו אותה סבתא רבה- אמא של סבתא מצד אמא). 

כל פעם הבית נראה שונה וההתרחשות מסביב קצת שונה, כמו גם האנשים שנמצאים איתי (אם בכלל) - לפעמים משפחה 

ולפעמים חברות. אבל המוטיב שתמיד חוזר, הוא זה שהבית כ"כ עתיק שאסור להיכנס שם לחדר השינה (תמיד זה חדר השינה). 

ותמיד יש המון דלתות מכל מיני כיוונים, ומנהרות בתוך הקירות שמובילות לכל מיני חדרים צדדיים שלא ידעתי שבכלל קיימים בבית הזה, 

שלא לדבר על המרפסת.. איכשהו הטירה הזאת תמיד מזכירה בחלקה אתה בית של סבתא שלי מצד אמא או זאת מצד אבא. 

אבל תמיד יש את המורכבות של הבית, את זה שהוא כל כך מפוצל ושלא יודעים לאן כל דלת מובילה, תמיד זה אפל ומכושף, 

ותמיד חדר השינה זה המקום הכי אפל ומכושף משאר הבית. 

אז כמו שאמרתי, החלום הזה היה חוזר על עצמו בגרסאות שונות מאז שאני ילדה/נערה (לא ממש זוכרת מתי זה התחיל, אבל 

זה בוודאות היה שם כבר בגיל 13, קרי לפני 10 שנים). ואתמול בלילה (בעצם היום בבוקר)- זה שוב הגיע, אותו חלום. 

אבל הפעם הוא היה ממש שונה! כן, הייתי באותה טירה ענקית יחד עם חברות שלי מהלימודים ואפילו חבר שלי גם היה שם או 

באזור. מה שהיה שונה הפעם, זה שהבית הפך למן מוזיאון- כאילו זה הפך להיות שייך לרשויות, ונהיה אתר מבקרים, ככה שבחלל 

של הכניסה לבית היו מתוחים סרטים ירוקים כאלה (כמו שהמשטרה מותחת כשאסור לעבור), כל הבית היה מכוסה בהם, וכל הבית 

היה מלא באנשים מבקרים שבאו לראות את ה"מוזיאון" הזה (אחרי הכל זה סוג של אנטיקה - סבתא רבה.. הרבה שנים עברו). 

וכרגיל- הסרטים חסמו לגמרי את הכניסה לחדר השינה. אז בחלום רגיל לא הייתי עוברת אותם ולא מנסה להיכנס לחדר השינה בכלל, 

או מנסה ולא מצליחה / לא רואה שם כלום מרוב חושך. הפעם זה היה פחות חשוך, והפעם גיליתי יותר אסרטיביות והחלטתי שאני 

נכנסת, לא משנה מה. כי אני רוצה לגלות את ההיסטוריה על סבתא רבה שלי, כי אני המשפחה שלה ולי יש זכויות יתר בבית הזה, 

אני לא מבקרת רגילה. החברות באו איתי - עברנו מתחת לסרטים הירוקים והגענו לחדר השינה שהיה די מואר. אני זוכרת מיטה זוגית, 

היא מוצמדת (בצד של הראש) לקיר לבנים (כמו בסרט המצויר של דיסני- היפהפייה הנרדמת, מה שאורורה עברה דרכו), והייתה שידה 

קטנה בחדר שעליה היו מונחים כל מיני דברים, בין היתר מן מגילה כזאת / ספר עתיק עם כריכת כסף מחוספסת שנראה כמו ספר כשפים. 

החזקתי אותו והתמלאתי עצב וגעגועים לאותה סבתא רבה (בפועל התגעגעתי בעצם לסבתא שלי, הדמויות מאוד התלכדו בחלום). 

דמיינתי את אותה סבתא, כאישה זקנה, פותחת את הספר שאותו החזקתי, מתיישבת במיטה ו... אלו בעצם הרגעים האחרונים שלה לפני 

המוות, והבנתי שבגלל זה החדר היה כ"כ קדוש ואסור היה לגעת בו, כי איך שהדברים מונחים בו עכשיו - ככה היא הניחה אותם ברגעיה 

האחרונים. כלומר החדר עדיין "נגוע" במגע שלה, בהוויה שלה. 

אח"כ גיליתי שהמיטה לא כ"כ מסודרת והסדינים מלוכלכים - והבנתי שחברה שלי בעצם הייתה שם כבר יום לפני והביאה לשם בחור שהיה 

לה סטוץ איתו. שאלתי אותה על פשר העניין והיא אימתה את הדברים ואמרה שהיא מצטערת... ממש כעסתי עליה ואמרתי לה שזה לא בסדר. 

היא הצטערה מאוד. בסוף סלחתי לה.. אח"כ יצאנו למרפסת שהייתה מחוברת לחדר השינה- נראתה בדיוק כמו המרפסת בבית האמיתי 

של סבתא שלי, עם העציצים והכל. הרוחות נרגעו. 

פתאום כשאני כותבת את הדברים, החלום לא נראה כזה מיוחד או שונה מהאחרים שהיו לי, אבל מה שהיה שונה, זאת ההרגשה: 

הסתובבתי באותו חדר "אפל" בהרבה יותר חופשיות, כאילו ירדתי לשורש העניין וראיתי שהעניין לא כזה מפחיד כפי שנראה. 

בדיוק כמו עם העבודה: הנה, קפצתי למים (ירדתי לשורש העניין), התחלתי לעבוד- והשד לא כזה נורא. הדברים מסתדרים לאט לאט. 

מה גם שהיה לי חלום נוסף לפני יומיים - חלמתי פתאום על גורי חתולים שגידלתי לפני 10 שנים בכלל.... וכשהתעוררתי מהחלום פתאום 

נורא התגעגעתי אליהם שוב, כאילו הגעגוע הטרי שהרגשתי אז לפני 10 שנים כחלק מהם מתו, חזרה אליי כמו שהיא, למרות שלא שכחתי אותם, 

ואני נזכרת בהם פעם בכמה זמן ואף פעם לא יצא שהתגעגעתי אליהם כל כך כמו עכשיו. 

כאילו שמה שאני עושה בחלומות שלי בזמן האחרון, זה- שולפת כל מיני דברים ששכבו אי שם בתת מודע, דברים ששייכים ללפני 10 שנים, 

שכבר קברתי אותם כמו שהם שכחתי מהם.. והנה הם שוב צפים- אותם רגשות שהרגשתי אז חוזרים אליי ומציפים אותי, כאילו אני עושה 

עיבוד מחדש לחוויות שחוויתי באותן שנים. כאילו חזרתי בזמן. כאילו אני חוזרת לעניינים הלא פטורים שלי מלפני שנים ועושה להם חוויה מתקנת. 

או לפחות מנסה.. כי כרגע כל מה שאני מרגישה זה בעיקר עצב וגעגוע לדברים שאני אפילו לא ממש יודעת מה הם.. 

אין ספק שמשהו עובר על הנפש שלי בעקבות העבודה החדשה, זה אכן עורר המון שדים מהעבר שהיו רדומים. 

אני מקווה לצמוח מהנקודה הזאת, כי תחילת העבודה הייתה מלווה בהמון לחצים מצדי, בהמון בכי כל פעם בלילה שלפני יום העבודה. 

מקווה שזה לא יחזור על עצמו לקראת יום שני. 

הזוי!