בתחום הכלכלי: 

לא רוצה מפלגה שתיקח את תקציב המדינה ותבזבז אותו על רווחה, לא רוצה מפלגה שתיקח מהעשירים ותיתן לעניים, 

ובטח לא רוצה מפלגה שתוריד את מחירי הדיור. אני רוצה מפלגה קפיטליסטית, שתעודד שוק חופשי ותחרותי, 

שכן- תשבור את המונופולים והקרטלים - כי הם לא מהווים תנאי משחק הוגנים ובטח שלא קפיטליזם. 

אני רוצה מדינה שתיתן שוויון הזדמנויות לכולם - ומי שלא מנצל אותו - שייזרק לכלבים. 

כמובן שצריך לתמוך בעניים ובנכים- כל אלה שלא מסוגלים לפרנס את עצמם. אבל כל השאר? שלא עובדים מבחירה? 

שהולכים ולומדים באקדמיה לימודי שקר-כלשהו שלא יעזור להם להתפרנס בחיים? בעיה שלהם שהם לא יכולים לקנות דירה. 

הקול העיקרי שנשמע בתקשורת בזמן האחרון קורא להסתכל על הצלחת של "החזירים הקפיטליסטיים" ולכעוס עליהם, 

לגרום לשלטון לגזול מהם את כספם סתם ככה ולתת אותו ל"עניים" העצלנים שמסרבים לעבוד ולחסוך את כספם. 

אני נגד העלאת מס רווחי הון ומס הכנסה (או כל מס כלשהו). לא רוצה מע"מ דיפרנציאלי כי זה רק יגרום לניצולו ע"י 

אלה שיש להם, ולא יעזור לאלה שאין להם. 

לא רוצה הגבלת שכר בכירים כנגזרת של העובד הזוטר - כי זה לא פייר כלפי המנכ"ל שנושא ברוב הסיכון בחברה. 

אני כן בעד שהקונצרנים הגדולים יעשו חושבים לפני שהם סתם נותנים בונוסים לעובדים הבכירים, ויתנו להם את מה שמגיע להם: 

מגיע להם רק בתנאי שהם אכן משיגים ערך לחברה. ואם לא - אז לא מגיע להם שקל. וזה לא קשור בכלל לעובד הזוטר 

שמקבל מינימום ולא נושא בשום סיכון תפעולי / פיננסי של החברה. 

העלאת שכר מינימום? חס וחלילה - זה רק יפגע בעובדים עצמם. 

לסיכום: אם רק לפי התחום הזה, עדיף להצביע הבית היהודי / הליכוד. 

בתחום הדתי: 

מתה, מתה להפרדת הדת מהמדינה - רוצה שיהיו נישואים אזרחיים לכל מי שרק חפץ - זוגות חד-מיניים / זוגות הטרוסקססואליים / 

פסולי חיתון / לא פסולי חיתון / יהודים נוצרים ומוסלמים - שלכולם תהיה הזכות להתחתן בארץ, שלא דרך מוסד דתי! 

אני רואה את החובה להתחתן ברבנות (מי שכמובן אינו פסול חיתון) - ככפייה דתית. 

לגבי תחבורה ציבורית בשבת - גם פה זו כפייה דתית לכל דבר ועניין, ולא רק זה - הכפייה נעשית דווקא כלפי השכבות החלשות יותר, 

כך שהיא אף יוצרת אפליה על רקע כלכלי. מי שידו אינה משגת רכב פרטי - נגזר עליו עוצר בשבתות וחגים. 

אז יבואו כאלה שיגידו שתח"צ בשבת פוגעת בצביון היהודי בארץ, עושה רעש לדתיים ופוגעת בזכותם של הנהגים לנוח בשבת. 

אז מה? גם עצם קיומו של הרכב הפרטי בשבת גורם לכל הדברים הללו (כן, גורם למלצרים וברמנים לעבוד בשבת כי יש לקוחות 

שמגיעים רק ברכב ומחללים שבת ובכך פוגע בזכותם לנוח בשבת, כי אם לא יתנו משמרות בשבת - יפוטרו וזו אפליה). 

הכעס הגדול שלי על מפלגת הבית היהודי היה סביב הנושא הזה בלבד, שהם לא רואים את החוק הזה ככפייה דתית (והמצע שלהם 

אומר במפורש שהם נגד כפייה דתית וחילונית). וזו הצביעות שבמפלגה הזאת. 

עניין החתונה האזרחית שהם לא מאפשרים - עליו אני עוד יכולה להבליג, כי ממילא יש אלטרנטיבה של חתונה בחו"ל, וחוץ מזה 

לא חייבים להתחתן אלא אפשר להיות ידועים בציבור וזה לא מפריע לאורח החיים הרגיל. זה שהם חושבים שעצם האפשרות 

של חתונה אזרחית בארץ לכל אזרח ואזרח תביא להתבוללות - זה שטויות במיץ, כי מי שרוצה "להתבולל" יעשה זאת כבר היום- 

יטוס לחו"ל ויתחתן חתונה אזרחית או פשוט יחייה עם בן/בת זוגו/ה כידועים בציבור. מי שרוצה לשמור על ציביונו היהודי ולהתחתן 

כדת משה וישראל - יעשה זאת גם כשיותרו נישואים אזרחיים בארץ. לכן אני לא מבינה למה לאסור זאת על אנשים כמוני למשל. 

זו כפייה דתית לשמה. אבל ניחא. פשוט מפריע לי שאין תחבורה ציבורית בשבת. שאני חייבת את האוטו של ההורים (ומזלי שפר עליי 

שבכלל יש להורים שלי אוטו לתת לי מדי פעם) כדי להתנייד כמו בן אדם ולבוא לבקר אותם ואת סבא שלי שגר כשעה נסיעה ממני (ברכב). 

לסיכום: המפלגה היחידה שבאמת עשתה משהו בנושא היא מרצ. יש עתיד והעבודה (לשעבר)- ליבני - טרפדו את ההצעה הזאת שיזמה מרצ. 

בתחום המדיני-בטחוני: 

כן אז זאת שאלה קשה. התלבטתי רבות עד שגיבשתי לעצמי דעה פוליטית והצלחתי למקם את עצמי על המפה. 

מצד אחד - כל זמן שמדובר בערבים (נוצרים או פלסטינים, בעלי ת.ז. כחולה או לא)- כל עוד מדובר באנשים חפים מפשע, 

אין לי שום בעיה איתם כל עוד הם לא מאיימים על הביטחון האישי שלי ולא מפריעים לי לחיות את חיי הפרטיים כפי שאני רוצה. 

כל זמן שמדובר בבני אדם בלי דם על הידיים (או בלי רצון להיות עם דם יהודי על הידיים) - מצדי שיגורו בדירה מולי או בקומה מעליי. 

אין לי בעיה לפגוש אותם בסופר, אין לי בעיה שיהיו קולגות שלי לעבודה (בעיקר הנשים, כי הגברים אצלם הרבה יותר בהמות וזה 

פשוט עניין תרבותי - כמו אצל החרדים). אז לחיות בדו קיום, מדינה דו לאומית - לא מפריע לי. לוותר על כמה שטחים ולתת להם 

מדינה ריבונית משל עצמם - תפדלו. בכיף. שיהיה לכם לבריאות! 

אז מה הבעיה? הבעיה שלי היא עם הטרור. הבעיה שלי היא אותה התקופה שבה המילה "ערבי" עוררה בי פחד תהומי כשהחבר'ה האלה 

היו מתפוצצים בקניונים בכפר-סבא, ת"א, ירושלים וכל מקום הומה אדם אחר. בהופעות צפופות. בדולפינריום. כן, אני מדברת על האינתיפאדה 

השנייה, כשהעוזרת של סבתא שלי הייתה עדה במו עינייה לפיגוע ירי שקרה מתחת לחלון של הבית שלה. 

אני מדברת על הקטיושות, הקסמים, הסקאדים, הגראדים והפצמ"רים שהם יורים עלינו מכל כיוון אפשרי. 

אני מדברת על ההתנתקות מרצועת-עזה שגרמה להם למלכד את כל האדמה (ומתחת לאדמה), לחטוף לנו חיילים לשם ולירות עלינו טילים. 

על אותם בריונים שחטפו את שלושת הנערים והרגו אותם סתם ככה. 

עם זה קשה לי. ועובדה- נתנו את עזה, נתנו להם שטחים - וכלום. המצב רק החריף. 

ככה או ככה ריבונות מלאה לא תהיה להם גם אם ניתן להם מדינה משלהם (הרי ישראל לא באמת תאפשר קיום של מדינה פלסטינית בעזה 

עם ייבוא וייצוא חופשיים מהים, מן הסתם זו מכת מוות בשבילנו). אז ממילא לעולם תהיה ביקורת עלינו - אם ניתן שטחים ועם לא. 

ככה או ככה העולם לא יגבה אותנו, גם עם תהיה מדינה פלסטינית שנילחם בה כביכול בלגיטימציה - תמיד הם ייתפסו כחלשים ומסכנים 

ותמיד ישראל תיתפס כבריון מגודל. למה? א' כי העולם אנטישמי ונוח לכולם לחשוב שהיהודים רעים. ב'- כי הערבים השקיעו הרבה יותר 

כסף מישראל בהסברה בעולם, ולכן התדמית שלהם הרבה יותר טובה משלנו. מה גם שברוב המדינות הערביות יש נפט ולכן העולם סוגד 

להן ועוזר להן לתמוך בארגוני הטרור הפועלים סביב גבולות הארץ ובתוכה. הכל סובב סביב כסף (בין היתר). 

אז מה העמדה שלי? כל עוד ארגוני הטרור מהווים חלק בלתי נפרד מאותה אוכלוסייה ערבית, כל עוד הם מתיימרים להיתקרצץ על אותם 

אזרחים מסכנים וחפים מפשע ולשטוף להם את המוח שהיהודים צריכים להיזרק לים - לא יעזור כלום. לא יעזור לנו פתרון של שתי מדינות 

לשני עמים, בטח שלא מדינה דו-לאומית (זה הכי גרוע), וגם לא "פתרון 3 מדינות". כלום לא יעזור. צריך להילחם באויב ולהרוג אותו, 

גם אם זה יביא להרג של פלסטינים חפים מפשע, כמו שקרה בצוק איתן ובעמוד ענן. למה? כי עם כל הכאב, ועם כל זה שנשבר לי הלב 

מלראות ילדים פלסטינים מתים, אני מעדיפה שיהרגו אותם ולא שיהרגו את בני עמי. מה לעשות, זה הטבע. זה כמו שהייתי מעדיפה 

שיהרגו ילד ישראלי אחר ולא את הילד שלי. זה סדר העדיפויות וגם הערבים חושבים ככה, מן הסתם הם יעדיפו שאנחנו נמות ולא הם. 

זה הכי טבעי בעולם ואין טעם לבקר אנשים על צורת החשיבה הזאת, כי הגיונית, אבולוציונית וטבועה בנו. 

אני חושבת שהפתרון האמיתי לא יבוא בכלל מישראל, אלא הוא צריך לבוא מהפלסטינים עצמם - הם צריכים למרוד בארגוני הטרוט 

בכל הכוח ולהפיל אותם. הם צריכים לדאוג לגוף שפוי שייצג אותם, שיהיה גוף אחד וזה ושישאף לשלום. לא, ראש הרשימה הערבית 

המאוחדת לא כזה, לא כל עוד אנשים כמו חנין זועבי (ויש יותר גרועים ממנה שם) יושבים ברשימה הזו ותומכים בארגוני טרור. 

צריך להוקיע מתוכנו את הטרור, לחסל את שלטון החמאס, הג'יהאד, החיזבאללה וכל מי ששכחתי. 

אין מה לבנות על האמריקאים שיתמכו בנו, כי הם לא. וגם לא שאר העולם. אז כן, אני בעד להפסיק להתנצל, להתחיל הראות שרירים 

וליצור הרתעה אמיתית. חס וחלילה לא לוותר עוד על שטחים, כי זו טעות חמורה שאין איך להחזירה. 

אז לסיכום: המפלגה שמייצגת אותי בעניין זה ובגדול - הבית היהודי. הליכוד לא באמת תומכים במה שאמרתי, הם כן איכשהו מנסים 

לעשות משא ומתן עם הטרור וזה לא בא בחשבון מבחינתי. בתחום הזה- כל מילה של בנט בסלע. בעיקרון גם ליברמן מאוד ימני, אבל 

הוא בעד לחסל את כל הערבים פחות או יותר (ככה הבנתי) ובלי קשר- הבן אדם עושה לי צמרמורת, בחיים לא אצביע לו. 

כל שאר המפלגות שמדברות על הורדת יוקר המחיה- לפיד-כחלון למיניהם, לא עושים עליי רושם. אני לא מאמינה במצע שלהם ולא חושבת 

שהוא מייצג אותי, למרות שאני שייכת למעמד הביניים. הדבר היחיד שאהבתי בלפיד זה שהוא שואף למגר את השחיתות והוא היחיד 

שבאמת נלחם בחרדים, שבאמת בא לעשות חלוקה שווה יותר של הנטל- הוריד קצת ממעמד הביניים ושם על החרדים. 

חוץ מהעניין הזה אני לא מסכימה עם העמדה הפוליטית שלהם (כי מסתבר שהגישה שלי ימנית קיצונית והם מרכז), ולא עם האג'נדה הכלכלית-חברתית 

שלהם. אבל כאנשים- כן הייתי מצביעה למפלגה הזאת, ולו רק כדי שיהיה גורם אחד בקואליציה של ביבי והחרדים שימתן קצת 

את החרדים וישמור על ההישגים שלפיד השיג עד היום בהקשר הזה. רק חבל שהוא הולך לתמוך כנראה בציפי-בוז'י, מה שיזרוק 

אותו לאופוזיציה. ואני לא רוצה להצביע למישהו שיהיה בסופו של יום באופוזיציה, אני רוצה להצביע לגורם שיהיה בקואליציה ויהיה בעל השפעה: 

לא ייתן למסור שטחים, לא יחזיר את ההטבות הלא הגיוניות שהחרדים קיבלו עד שלפיד עצר זאת, יקדם תחבורה ציבורית בשבת, יקדם 

את מעמד האישה, יקדם את מעמד הערבים הישראלים בארץ, ישלב אותם בשוק העבודה ויעצור את האפליה נגדם (שיתחילו להיות אזרחים 

סוג א', כי מגיע להם). מה עוד? שלא ייקחו מהעשירים ויתנו לאלה שמשחקים אותה עניים, כי זה לא יגיע לעניים האמיתיים. שיהיו קפיטליסטים. 

כמה חבל שלא קיימת מפלגה כזאת. 

ולכן ההתלבטות שלי: 

מרצ - לטובת תחבורה ציבורית בשבת ונישואים אזרחיים. מצד שני, הם אמרו שלא ישבו עם ליברמן בממשלה אבל ניסו לעשות הסכם עודפים 

עם רשימה של אנשים שתומכים בארגוני הטרור!!!! מבחינה מדינית-בטחונית - אסון! מצד שני, אם יהיו להם רק 4-5 מנדטים והם ממילא יהיו 

באופוזיציה, לא תהיה להם מספיק השפעה כדי למסור שטחים או לשנות משהו בפאן הפוליטי, אבל הם עדיין יוכלו לקדם אינטרסים חברתיים-כלכליים 

שמאוד חשובים, כמו גם זכויות האישה. אז מה הטעם להצביע להם עם ממילא יעברו את אחוז החסימה? מצד שני זו מפלגה חשובה ובאמת שלא 

הייתי רוצה שהם ייעלמו, אז אולי כן שווה להצביע להם רק כדי לשמור על קיומם? אם היית יודעת בוודאות שהם עוברים את אחוז החסימה, 

לא הייתי מצביעה להם כדי שלא יצברו יותר מדי כוח. מצד שני, מה הטעם להצביע למפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה? זה כמו לא להצביע. 

הבית היהודי - כן, הם בול האג'נדה הכלכלית שלי ויסרבו (אני מקווה) לתת שטחים. אבל מבחינת דת ומדינה - אסון! הם כביכול לא רוצים כפייה 

דתית אבל מלכתחילה ההגדרה שלהם ל"כפייה דתית" היא מאוד מקלה ולכן זה לא באמת קיים אצלם. אז אין לי התנגדות עקרונית לשמור מסורת, 

אפילו לשמור שבת במובנים מסוימים (לא עד כדי חוסר נסיעה, זה טמטום לדעתי) - אבל אני לא אשמור מצוות רק כי הכריחו אותי, אני אשמור אותן 

מרצוני החופשי. אני רוצה שהם יקדמו את המעמד של הרבנות הציונית... באופן עקרוני אני אוהבת את אוכלוסיית ה"כיפה סרוגה" - אנשים דתיים 

שעושים צבא וגם לרוב הולכים לקצונה, וגם לומדים תורה, וגם שומרים מצוות אבל באופן עקרוני הם אחלה של אנשים... עד הרגע שהם כופים עליי 

ועל כל אלה שאין להם כסף לרכב פרטי - לא לנסוע בשבת ולא מחשיבים זאת ככפייה דתית. 

לפיד - אין טעם להצביע לו אם לא יישב בממשלה. ועם כל הכבוד לזה שכן, אני בעד להחליף את ביבי - האופציה של ציבי-בוז'י (רשימה 

זוועתית, בדגש על מרב מיכאלי וסתיו שפיר) עם מרצ והערבים נראית לי סיוט, מה גם שהיא כנראה לא תקרה כי הם לא יצליחו להרכיב 

קואליציה. אז ברור (!) שממילא תהיה ממשלת ימין (ומזל, למרות שזה ביבי), אבל זה יהיה ביבי-בנט והחרדים. לפיד לא ישב איתם כנראה 

(כנראה...) ולכן זה הופך אותו לחסר תועלת בעניין. 

אז אם כבר תהיה לנו ממשלת ימין - עדיף או לחזק את ביבי כדי שלא יהיה נתון לסחטנות שלהם (כלומר לחזק אותו ביחס לחרדים) או 

לחזק מישהו אחר כמו... בנט... שגם מהווה איכשהו גורם ממתן לחרדים. 

בקיצור ההתלבטות היא בין מרצ, לפיד ובנט. התלבטות הזויה לכאורה, אבל כל אחד מהם מייצג אינטרס שלי בתחום אחר ולכן הבחירה קשה. 

רוב הסיכויים שלא אצביע מרצ, בעיקר על רקע השת"פ שלהם עם הרשימה הערבית המאוחדת (ושוב- אני לא נגד הערבים, אני נגד טרוריסטים, 

וברור שמי שמרכיבים את הרשימה הערבית המאוחדת הם אנשים תומכי-טרור אם לא טרוריסטים בעצמם, כולל איימן עודה). 

אז לפיד או בנט? אם לפיד בוודאות היה יושב בממשלה, לא הייתה שאלה בכלל - הייתי מצביעה לו. אבל זה לא יקרה כנראה. 

אז נשארתי עם בנט, הכופה הדתי מספר 2 אחרי החרדים. הרע במיעוטו...... 

האמנם?