יש לי הרבה (הרבה הרבה) דברים שאני צריכה לעשות... כמו: 

לכתוב תיעוד של היום עבודה שלי אתמול (שהייתי אמורה לעשות איך שאני חוזרת הביתה וכמובן דחיתי סתם). 

לשטוף כלים, לקפל כביסה, לסדר קצת את הבגדים שלי שמבלגנים את כל הדירה שלנו. 

להתחיל לעבוד על הסמינר המזדיין הזה. 

ולכתוב עוד כמה דברים בשביל המקום עבודה כדי שאני אדע איזה שאלות לשאול כשאני מתייעצת על משהו. 

חזרתי הביתה מהאוניברסיטה כבר לפני 3 שעות ומה עשיתי בזמן הזה? כלום. 

אפילו להתקלח לא בא לי... ועוד מעט החבר שלי יחזור הביתה וירצה להיות איתי (זמן איכות שזה תמיד כיף) 

ולא בא לי להיות במצב שאני מבלה איתו בלי שסיימתי לעשות דברים שאני צריכה לעשות. 

אין לי את מחר ואין לי את מחרותיים, ובשישי רציתי לנקות (משהו שאמור להיות בשגרה השבועית ומשום מה אני כל 

פעם מחדש דופקת את זה ולא עושה). 

אוף אוף אוף. 

פשוט חוסר אנרגיות משווע. 

אני צריכה לסיים את הסמינריון הזה עוד חודש וחצי - לפני שמתחילים המבחנים כי לא יהיה לי זמן אחר. 

ויש עוד סמינריון על הראש... כל מה שיש לי להגיד על זה.. זה: 

מזל שסיימתי את הסמינריון שאני עושה לבד, ועוד בציון של 98!!! (וחבל שזה רק 2 נקודות זכות). 

ומזל שנגמרו לי הסמינריונים בתואר שאני עושה לבד, את כל השאר אני עושה עם עוד 2-3 בנות וזה זורם טוב. 

נקווה לציון טוב על הסמינריון שכבר הגשנו ביחד... ככה שלכולנו בסוף יהיה מעל 90 בציונים. וגם אם לא - לא נורא. 

אבל איך שואבים כוחות ועושים את מה שצריך? אני צריכה לשבת לתעד דברים מאתמול ולא בא לי............ 

עריכה (23:48): 

עשיתי את הרישומים שהייתי צריכה כדי לתעד דברים מאתמול, ותוך כדי זה צצו לי השאלות הרלוונטיות להתייעצות. 

אז זה מאחורי וזה טוב. לימודים לא הספקתי היום (וחבל שכך) ומחר אני כל היום עוזרת לאמא במשהו אבל זה יותר חשוב. 

ובחמישי שוב יום עבודה שלאחריו אני אצטרך לתעד דברים... אבל אולי בבוקר סוף סוף אני אוכל להתייעץ על מה שרציתי 

וזה ייתן לי עוד מוטיבציה להמשיך בעבודה שלי. נראה לי שבסה"כ אני עושה עבודה טובה אבל היא מאוד אינטואיטיבית 

והייתי רוצה לעבוד יותר מהשכל וממקום של ידע ופחות ממקום של ניסוי וטעייה. 

נו, נראה. השאלה מה יהיה בספטמבר שאז אני מתחילה ללמוד שנה ד'..... לצערי. או לשמחתי. יותר לשמחתי האמת. 

נראה.