אני כל כך כועסת!!! 

קבענו שנשב היום על ההוצאות שלנו ושתתקדם היום בפריקת ארגזים שלך... 

כבר צרחתי עליך בנושא (עד שהשכנים שמעו את הצווחות שלי), קיללתי אותך ואפילו הרבצתי לך. 

ויום אחרי זה שוב איימתי במכות מרוב שהייתי עצבנית עליך. אז כבר באת ופייסת אותי בזה שאמרת 

"בסדר, נעשה לו"ז שבו נקבע מתי אני עושה ארגזים" - וכשבאנו בפועל לקבוע את הלו"ז הזה, אמרת "אבל 

בכלל לא אמרתי את זה, אמרתי שאני פשוט אעשה אותם בסופ"ש, לא שנשב בסופ"ש על לוז של מתי 

לעשות אותם". אז זה מאוד עיצבן אותי כי זה לא נכון למיטב זכרוני. אבל מילא, אולי טעיתי. אז נרגעתי... 

וביום שישי לא היה זמן. וביום שבת היינו בארוחת צהריים ועברנו אצל ההורים של שנינו.. וחזרנו הביתה. 

וקבעת עם חברים בערב... אז חשבתי לעצמי "סבבה.. הולכים לחברים.. שעתיים שלוש וחוזרים בערב". 

לא תיארתי לעצמי שב11 בלילה עדיין תהיה אצלם (מ6 בערב!!!) ועכשיו אתם עוד מחכים לפיצה!!!! 

הזכרתי לך עכשיו בשיחת טלפון שזה לא בסדר שאתה נשאר אצלם, שאלתי אותך מה לגבי התכניות שקבענו 

ולא היה לך מה להגיד על זה חוץ מ"אני אצא מאוחר. אהה נכון קבענו דברים.. אבל אנחנו אוכלים פיצה עכשיו 

אז אחרי הפיצה". 

כמובן שנתתי לך בראש ואמרתי בקול מאופק (ככל האפשר) "אתה מבין שאתה דופק לנו את היום אחרי שקבענו 

תוכניות?!" - אני אפילו לא זוכרת מה הייתה התשובה שלך על זה. 

פאק בא לי שוב להרביץ לכל העולם!!!!!!!! יש לי דמעות מרוב עצבים אני רוצה להרביץ לקירות ולך ולפוצץ לך את הפרצוף!!!!!!! 

כאילו, זאת רק אני או מה?!