אז נכון, כשחבר שלי רצה שאני איראה באופן כזה שמסובב מבטים ברחוב - נעלבתי ממנו וסירבתי בתוקף.
אבל בלי קשר לעניין הזה, כשיצאתי אתמול (ערב עצמאות) עם החברות שלי, בלי החבר, הרגשתי צורך להשקיע
ולהיראות טוב. עשיתי את הדברים הרגילים, לא משהו מיוחד. במיוחד כשוויתרתי על שמלה ועברתי למכנס וגופייה עם עליונית.
אז מסתבר שהתספורת שלי (שכבר כמה חודשים פינטזתי עליה) ממש שינתה את הפנים שלי.. בקטע שהיא הדגישה יותר
את היופי ועשתה אותי אפילו יותר פוטוגנית. היה לי הרבה יותר כיף להסתכל במראה ומאוד נהניתי מזה! הרגשתי שעשיתי
משהו בשביל עצמי, שסוף סוף עשיתי את השינוי שרציתי בשיער (כי נמאס לי שנים ללכת באותה צורה).
ומסתבר שלא הייתי היחידה ששמה לב לשינוי הזה, אלא גם החברות מאוד החמיאו לי בקריאות של "יווו את כזאת
כוסיייית עם התספורת הזאת!!! שיואוו איזו מהממת את!!! זה ממש יפה לך!"
ולא רק הן שמו לב, אלא גם גברים אחרים. לא סובבתי מבטים אבל כן הרגשתי אותם ננעצים בי, ראיתי שני אנשים
שעברו די רחוק ממני אבל אחד מהם ראה אותי, ואז מיד הפנה את תשומת הלב של החבר שלי וסימן לו עם הראש
להסתכל עליי. גם הוא הסתכל והמבטים התעכבו עליי. אח"כ הייתה מכונית עם כמה אנשים שתידלקו אלכוהול לפני
המסיבה, הם עמדו בחוץ - זה היה בערך 100 מ' ממני (ממש רחוק) והם שרקו.... והמשיכו לשרוק. ושרקו שוב!
זה התחיל רק כשעברתי שם והייתי בינתיים היחידה שעברה שם, אז סביר להניח שלא התבלבלתי ושזה היה אליי.
ערסים שמתנהגים אליי כמו איזה כלב... מה הקטע הזה במנהג לשרוק לבחורה?! זה די משפיל. והאמת שהלחיץ אותי קצת.
אז אני מודה שבלי קשר לבקשות של החבר בעניין הזה (שמבחינתי הן לא רלוונטיות לקבלת ההחלטות שלי לגבי המראה שלי),
היה לי כיף לשם שינוי למשוך תשומת לב גברית. סתם בשביל האגו. בשביל הכיף. בשביל להרגיש שאני יפה ומושכת.
כן, זה נורא שטחי, אבל זה באיזשהו מקום נותן לי חוויה מתקנת על התקופה שהייתי קטנה יותר ותמיד כל התשומת לב
הגברית הלכה רק לחברות שלי ולא אליי וזה תמיד ביאס אותי נורא. סוף סוף היום מסתכלים גם עליי (והייתי פחות או יותר
עם אותן החברות).
בסה"כ יצאנו למסיבה כולנו, מן יציאת בנות. אני באתי בשביל הכיף, בשביל לרקוד קצת ולהרגיש שהתאווררתי במקום להתייבש
בבית וחלקן באו כדי להכיר גברים. אז יצא שמכל הסיטואציה הזאת נחשפתי קצת לעמחה של הגברים הישראלים:
דחיפות בתור לכניסה (אבל בקטע שבכלל לא הלכתי פנימה, אלא נסחפתי כי מחצו אותי מכל הכיוונים ועל הדרך גם הצליחו
איכשהו למזמז אותי מכל הכיוונים), דחיפות בתור לנקניקיות וההמבורגרים, דחיפות בתור לשתייה... וכמובן- גברים שמתחילים
איתי על הרחבה וכשאני אומרת "יש לי חבר" (עם חיוך ובעדינות), עונים לי דברים בסגנון "למה את משתמשת בתירוצים,
פשוט תגידי שלא מתאים לך, אין לך באמת חבר, לא מאמין לך! תוכיחי!" - וואו. קצת נכנסתי לשוק.. שכחתי כבר עד כמה
גברים יכולים להיות בהמות. ואז מתפלאים למה אנחנו לומדות לנפנף אותם בצורה מגעילה ומתנשאת.. זה הכל תוצר לוואי
של הבהמות האלה שפגשתי אתמול. איכס!
אבל עדיין הוחמאתי מכמות ההתחלות שהייתה אתמול. הייתה רק אחת כזאת, אבל המבטים עשו את שלהם וזה היה נחמד.
כלומר זה היה נחמד לשעה וחצי אבל באיזשהו שלב מיציתי.. הגענו לשם ב12 בלילה וב-1 וחצי כבר הקפצתי את החבר שיבוא
לאסוף אותי כי נמאס לי. כאבו לי הרגליים מההליכות המרובות שעשיתי (כי פספסתי את האוטובוס שהגיע פעם בחצי שעה),
המוזיקה כרגיל צווחה לי באוזניים (ושכחתי להביא אטמים כמו שהייתי עושה תמיד), החברות שלי החליטו לעשן פתאום, מה שחנק
אותי לגמרי והכעיס אותי.. הראיתי להן בכל דרך אפשרית שהסיגריות שלהן מפריעות לי, והתרחקתי בהפגנתיות כל פעם שמישהי
מהן הדליקה אחת. זה לא עזר.. הן המשיכו להיות חסרות התחשבות, נתנו להתמכרות המזעזעת הזאת להשתלט עליהן ולעמוד
בראש סדר העדיפויות שלהן ואני ממש מתעבת את זה! אז זה ממש העכיר לי את האווירה.
ובלי קשר היה לי כבר נמאס למשוך מבטים, הרגיש לי לא בנוח באיזשהו שלב שמסתכלים עליי, הרגשתי שלרקוד זה חסר פואנטה,
כי לא הרגשתי צורך לרקוד או לשתות (אלכוהול = בזבוז כסף וקלוריות + תחושת חולשה, עייפות ומרמור). אז הבנתי שמיציתי
את העניין, שנזכרתי למה כל החיים שנאתי ללכת למסיבות ושכל מה שבא לי עכשיו זה א' להוריד נעליים ולהיפטר מהעקבים האלה
(למרות שזו נעל אורטופדית והייתה דווקא נוחה, אבל בכל זאת זה עקב) ו-ב'- להתמזמז עם החבר שלי, האחד והיחיד שאני אוהבת,
היחיד שאני אוהבת להרשים, זה שאני לא צריכה למשוך את המבט שלו כדי שישים לב אליי אבל בכל זאת בא לי להשקיע בעצמי
כדי להפתיע אותו ולרגש אותו, זה שאוהב אותי ומתחרמן ממני גם כשאני בלי איפור, עם טרנינג קרוע ומוכתם ואחרי שלא התקלחתי
יומיים. איתו רציתי לבלות את ערב יום העצמאות והבנתי שזה מה שיהיה שנה הבאה - לא נתייבש שנינו בבית כמו שנה שעברה
אבל גם לא נצא בנפרד כמו השנה (מלכתחילה קבעתי בנפרד ממנו כי הוא אמר מראש שיש לו משהו אחר אז הלכתי על plane B).
הוא אסף אותי, כל כך שמחתי לראות אותו ולגעת בו, ולהרגיש רק אותו נוגע בי... הוא הגבר היחיד (שאין לו קשר דם אליי) שאני
רוצה שייגע בי. כל מגע מגברים אחרים דוחה אותי וגורם לי להרגיש מוחפצת ומוטרדת. וככה היה אתמול, עם כל הדחיפות והמחיצות
בתור וברחבה. נרדמנו ביחד מחובקים בדירה שלנו, התעוררנו לפנות בוקר ועינגנו אחד את השניה... היה מקסים!
והיום כשהיינו בעל האש אצל חברים שלו, מסתבר שידידה שלו אמרה לו עליי בשושו ש"she's so hot!!!!" ולמה הוא לא
מתחתן איתי כבר וכל מיני דברים כאלה. אממ... לא מצאנו פואנטה בלהתחתן בשלב הזה בחיים שלנו כשאני עוד באמצע התואר
ואין לי כוח להתמודד עם ארגון חתונה על הראש כשאני בתקופת מבחנים והוא עדיין לא מסודר מבחינת קריירה. ויש לנו עוד כמה
דברים שהיינו רוצים לפתור ביחד לפני שאנחנו רצים לחופה. כל אחד מהדברים האלה יכול בהחלט להוביל למצב של פרידה וזה
ידוע לשנינו ו(מה לעשות)בסדר מבחינתנו במידה מסוימת.
בקיצור, מאז התספורת אני מקבלת ים של מחמאות הן מגברים והן מנשים וזה ממש כיף לי!
אחלה של יום עצמאות :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שושנה מצויה