מוזר לי שחודשיים לא כתבתי.
פעם הייתי מגיעה למצבים שאני מחזיקה את עצמי בכוח לא לעדכן כל יום או יותר מפעם-פעמיים בשבוע בטענה
שזה בא על חשבון הזמן שלי שבו יכולתי לעשות דברים אחרים מועילים יותר.
והנה עברו חודשיים, שבהם בקושי נכנסתי לפה, כאילו שכחתי שהמקום קיים בכלל.
האמת שבימים האחרונים כן נכנסתי, פתחתי את העריכה והמילים לא יצאו אז סגרתי.
אולי כי אין לי עצבים לפתוח דברים שבאמת מעיקים עליי ולנבור בתוך עצמי כמו שהייתי רגילה,
ואולי כי אני יודעת שגם אם אני אנסה לתעד פה דברים, הם תמיד יחסירו פרטים ולא לגמרי ישקפו
את המציאות שהייתה ולפעמים אני מעדיפה שהדברים ישכחו מאשר לזכור אותם מעוותים.
בכל אופן צץ בקשר שלי עם החבר איזה אישיו. אני לא יודעת אפילו להגיד אם זה קיים כבר כמה חודשים
ורק החמיר בזמן האחרון או צץ בזמן האחרון או.. לא יודעת....
זה הקשר הרציני הראשון שלי, גם פעם ראשונה שאני זוכה לפרטנר מיני אחד קבוע שאפשר ללכת איתו רחוק, לשם שינוי.
עם כל האחרים זו הייתה מעין טעימה קטנה מעולם הסקס שכל פעם נקטעה בגלל סיבה אחרת לפני שהספקנו להתקדם בכלל במשהו.
אז לפני הקשר איתו היה לי דחף מיני שאני חוויתי אותו כמטורף, באזור הפעמיים-שלוש בשבוע (לפעמים גם כל יום)
היה לי חשק ממש חזק ואז התבאסתי שאין לי אף אחד, ואפילו פה בבלוג יש מתישהו פוסטים שמשחזרים את התסכול הזה.
אבל בסדר, לא נשארתי עם התסכול, איפשרתי פורקן לדברים (רק אני, לבד) וככה זה היה.
וכשפגשתי אותו - בדייטים הראשונים היצר התחזק כי גם היה לי מושא לפנטזיות וזה היה לפני שממש התחלנו לעשות דברים
ביחד, אז פינטזתי עליו בתשוקה אחרי כל דייט. רגע, בואו נעשה סדר - מה זה כל דייט? הרי הדייט הראשון שלנו היה ביום
שישי כלשהו- דיברנו והסתובבנו במשך 7 שעות שבהן ממש התלהבנו אחד מהשניה והוא הסתיים ב-3-4 בבוקר בנשיקה לוהטת.
הדייט הבא 3 ימים אחר כך- ביום שני כלשהו. אז ב-3 הימים האלה היה לי זמן לפנטז. הדייט השלישי כבר היה
יום אחרי השני- כשהתגנבתי בלילה מחוץ לבית, הוא בא לאסוף אותי ואז ירד לי באוטו. לא ציפיתי לבקש ממנו דבר כזה,
לא התכוננתי לזה ולא חשבתי שזה יקרה - אבל פשוט קרה. אני זוכרת את זה כחוויה מוזרה (פעם ראשונה שמישהו ירד לי
בלי שקיבלתי מחזור באמצע....), והוא לעומת זאת זוכר את זה כחוויה עילאית ועד היום מפנטז על הרגע הזה.
הפגישות הבאות שלנו פשוט קרו יום אחרי יום אחרי יום שבהן אנחנו יוצאים לאנשהו, אח"כ הוא בא להחזיר אותי הביתה
ובדרך לשם אנחנו חונים באיזו סמטה חשוכה ועושים דברים. איזה דברים? לרוב כל אחד מאיתנו היה עושה לעצמו ביד
והשני היה עוזר לגרות.
אני כבר לא זוכרת אבל נראה לי ששבועיים-שלושה אחרי זה כבר פגשתי את אמא שלו והתחלתי לישון אצלו באופן קבוע,
לראשונה יש לנו מיטה שאפשר לעשות בה דברים. התחלנו לנסות לשכב, אני הייתי בתולה וכל ניסיון ממש כאב לי.
בסוף עשינו את זה במלון (אחרי בערך חודש-חודשיים ביחד), מה שהיה מאוד כואב ולא נעים. הפעמים הבאות שניסינו לשכב
גם כאבו לי. לקח לנו חצי שנה עד שהצלחנו להנות מהסקס (מן הסתם הוא לא נהנה מזה שכאב לי).
היום אנחנו סוג של גרים ביחד (כלומר ישנים כל לילה ביחד) והקשר שלנו צבר פז"ם של 10 חודשים, שמרגישים כמו הרבה יותר.
והנה אני מוצאת את עצמי בימים אלו במצב שבו כבר שבוע לא גמרתי- הוא מנסה מדי פעם לגרות אותי ואני עוצרת אותו
כי לא ממש בא לי. וזה לא שלא בא לי עליו - לא בא לי על אף אחד. הצורך שלי במין פשוט פחת מעצמו.
אני מאוד נמשכת אליו- כשאני כבר כן מגורה, אני יכולה להשתגע רק מהנשיקות איתו, אבל זה פשוט לא קורה הרבה.
מה שכן קורה הרבה זה שהוא רוצה לגמור, ובגלל שהוא יוצא מנקודת הנחה שאין לי חשק, ברירת המחדל היא מין חד צדדי
שבו אני עוזרת לו לגמור וזו אפילו לא עבודה קשה מצדי. אני לא צריכה למצוץ או לעשות ביד - הוא רק מנשק אותי, עושה
לעצמו ביד וגומר מזה תוך כמה דקות. מה זה אומר "הרבה"? פעם-פעמיים ביום. כל יום. כל יום...
ותמיד נכנסים למעין משא ומתן על זה שהוא רוצה לגמור לי בפה ואני צריכה למצוא מהר תירוץ ללמה אי אפשר היום,
כי זה שאני פשוט שונאת את זה כי זה מגעיל אותי וגורם לי לרצות להקיא זה לא תירוץ כביל, כי מבחינתו זה הבדל
של יום ולילה- לגמור לטישו או לגמור לתוך הפה שלי (בגלל אפקט הוואקום או משהו כזה), ושהגמירה לטישו מאוד
פוגעת לו בהנאה. אז אם הוא רואה שממש אין לי כוח אליו, הוא מראש מציע טישו.
בקיצור הגענו למצב שכל פעם שהוא חרמן, שזה יכול גם לקרות 5 פעמים ביום כל עוד הוא נמצא ליידי - אז הוא מתחיל
להתקרב אליי, אני מרגישה תוך כדי החיבוק את החרמנות הזאת, וברגע שאני מגלה אני מיד מתחילה להריץ בראש
את כל התירוצים האפשריים ללמה אני לא יכולה לעזור לו בגמירה שלו. אז הוא בא אליי בערב, אני אומרת שאני עסוקה
(ולפעמים זה גם נכון) ושאולי יותר מאוחר. הוא מחכה יפה ונותן לי את הספייס שלי עד שהוא רואה שסיימתי את מה
שאני צריכה לעשות. ואז הוא שוב בא באותו אופן, מתחיל לחבק אותי, להצמיד אליי את הזין ולהגיד (בצחוק/אמת)
"כןןן את יכולה למצוץ לי עכשיו....:)" או "את לא מרגישה טוב? זה בגלל שלא בלעת מספיק זרע...." או
"את רעבה? בואי תאכלי קינוח בטעם וניל..." ומצביע על הזין.
לפעמים הייתי רוצה שקט של שבוע מכל פעילות מינית כלשהי איתו. שבמשך שבוע לא יבקש ממני כלום- כמו ששומרים נידה...
רק שנידה זה שבועיים ושם גם אסור לגעת בכלל. ולפעמים אני מקנאה במנהג הזה של הדתיים ורוצה לאמץ אותו רק כדי
לקבל קצת שקט בעניין הסקס, ואני יודעת שהוא בחיים לא יסכים לדבר כזה.
דיברנו על זה כבר כמה פעמים- הוא יודע בדיוק את כל מה שכתבתי פה (ומעבר).
הוא מנסה להתאים את עצמו אליי- מבחינתו פעם ביום (שזו בעצם ירידה לחצי ממה שהוא באמת רוצה) זו פשרה קשה והוא
ממש מתאמץ כדי להגיע לזה (הוא עושה השלמות בעצמו כשאני לא נמצאת, למשל) ובשבילי הפעם ביום הזאת, בעיקר
כשאני חוזרת מהלימודים מותשת או קמה בשבת בבוקר חסרת כוחות אחרי שבוע מטורף - אין לי ראש לזה.
וקשה לו עם זה. קיטרתי לו שפעם ביום זה המון, ואז נודע לי בעצם שהוא ירד לפעם ביום... שהוא עושה את זה במכוון
ולא שסתם ירד לו החשק.
בכל מקרה, הוא בן אדם באמת מדהים ושנינו רואים את עצמנו חיים יחד עוד הרבה שנים (טפו טפו).
ורק התחום של הסקס מעיק עליי. בעצם גם זה שהוא בלגניסט אבל זה סיפור אחר ויותר קל להתמודד עם זה.
אם נראה שזה ממש מפריע לנו, נלך אולי לייעוץ או משהו... בינתיים אנחנו איכשהו מנסים להתאים את עצמנו...
מה שקורה זה שאני יוצאת עם תחושה שסקס זה דבר שמוערך יתר על המידה, וכל פעם שרואים את זה בסרטים
וסדרות אני ישר חושבת "מה הקטע בלהראות את זה כל הזמן? למה רק את זה? זה לא כזה סיפור...... נו אז הוא
זיין אותה אז מה? למה כל הזמן כולם מזדיינים בכל מקום? מה, חסרים דברים אחרים לעשות? זוגות לא רק שוכבים..."
בקיצור לא יודעת מה נסגר איתי.
אולי זאת פשוט תקופה כזאת - שאני מאוד עמוסה בה וחוזרת כל יום הביתה בשעה די מאוחרת כשאני כבר מותשת, וגם
בזמן הפנוי שלי אני לא יכולה באמת לנוח כי כל הזמן יש לי מן זמזום בראש שאומר לי שיכולתי ללמוד עכשיו במקום לעשות
את מה שאני עושה, גם אם זה לאכול, לישון או לעשות דברים מיניים/לא מיניים עם החבר. ברור שבפועל אני נחה הרבה וכן
נותנת לעצמי מנוחה כשצריך (ואפילו הרבה מעבר לזה... ברמה שנפתחו לי פערים בקורסים), אבל ההרגשה היא כל הזמן של
מועקה. והוא, לעומת זאת, נמצא "בין עבודות" - מחפש עבודה, שזו תקופה לא קלה לבן אדם, בטח שלא לגבר, ובטח שלא בגיל שלו.
הוא רוב הזמן יושב בבית על המחשב- חלק מהזמן כדי באמת לחפש עבודה, וחלק מהזמן כדי סתם לעשות דברים לא קשורים,
לראות סדרות וכו'... והוא מחכה לי בבית כל יום - חרמן מתמיד, מתנפל עליי ברגע שאני נכנסת הביתה באמירות "צומי"
ובדרישות לחיבוקים ונשיקות.... וגם אני התגעגעתי אליו אבל אם אני צריכה לעשות כמה דברים ברגע שאני חוזרת הביתה- זה מפריע.
והוא יודע, דיברנו על הכל. אבל זה רק חלק מההתמודדות. אני מקווה שברגע שהוא יחזור לעבוד ויהיה יותר עסוק הוא קצת
יוריד מהאינטנסיביות של הסקס, בכל מקרה הנסיבות יביאו אותנו למצב שיש לנו צ'אנס לנסות רק פעם ביום וגם זה לא תמיד
נשאר, ואז אולי יהיה לי צ'אנס לגדל גם קצת חשק משלי. והוא יודע ואוהב לספק אותי. פשוט רוב הזמן אני לא במוד, ולוקח לי
הרבה זמן להיכנס אליו, הרבה פור פליי - שזה גם הבדל מהותי בין גברים לנשים - אצל גברים זה "בום" ואצל נשים זה לאאטטטט...
רק שזה לא יעכיר את הקשר שלנו.
אף קשר זה לא פרחים ושושנים, אין דברים מושלמים - אנחנו בני אדם, אגואיסטיים מטבענו וכל אחד בנוי אחרת.. צריך המון
תקשורת ופתיחות כדי לגשר על הפערים, כדי בכלל לדעת שהם קיימים!
אני רואה את המושג "אהבה" כדבר שצריך לבנות ולשמר, לפעמים בעבודה סזיפית. אבל אם מזניחים אותה היא דועכת.
ואני (והוא) לא רוצים שהיא תדעך.
אני רק רוצה שקט של שבוע.... כן להיות איתו במיטה, להתחבק ולהתלטף אבל לא לערב סקס.... ואני יודעת שזו בקשה מוגזמת מבחינתו.
ובגלל זה אני קצת מרגישה חסרת מוצא.