לא ישנתי כל הלילה. הייתי חולה או משהו כזה, אז אחרי שאני אשרבס פה איזה משהו אני אלך לישון. בחוץ יורד גשם לא של העונה ובכלל סבבה לי כזה. בלי קשר למחלה לא עשיתי כלום כל יום העצמאות. לא מנגל ולא זיקוקים (אני שונא את יום העצמאות). והיום גם לקחתי חופש מהעבודה המבאסת, אז איך לא?

ברדיו אני שומע עכשיו את רבקה מיכאלי עם "תשטוף את העפר מן העיניים בניימין זאב". ביצוע מעולה לפי דעתי. היא עדיין חיה החמודה הזאת? אם כן שתבוא להגיב אצלי קצת בבלוג. יש פה קצת חוסר בתגובות לאחרונה... בלשון המעטה (ומקריאת הסטטיסטיקות גם בכניסות). אם אני לא איחצ"ן את הבלוג הזה אף אחד לא יידע שהוא קיים, אבל אין לי כח לדברים האלה. שיהיה. 

אני מת על הרצל. מעיון לא הכי מעמיק בביוגרפיה הדי קצרה שלו (נפטר בגיל 44) מסתבר שהוא היה מאוד מאוד אנושי, למשל אלכוהוליסט, ואפילו גם קצת פדופיל, אבל לא פדופיל פושעני כמו הומברט הומברט בלוליטה של נבוקוב (ספר מדהים אגב, ואיזו דמות עצומה!), אלא יותר מעודן, ומודע לחוסר סיכויותו בסגנון תומאס מאן של מוות בוונציה (מייגע...).  

מתוך ויקיפדיה:

בהיותו בן 26 התאהב הרצל בנערה בת 13 בשם מדלן קורץ, עליה כתב ביומנו כי הייתה "אהבת האמת היחידה", וכן כתב: "היא, המתוקה, מתוקה, מתוקה... עיניה היקרות, שערה הזהוב, הזהוב... לא ידעתי את נפשי, התקשיתי לא להתנהג אליה כבוגר ולומר שאני אוהב אותה".

 נבוקוב, צא ולמד!

חיפשתי בנרות תמונה של מדלן קורץ באינטרנט, אבל מצאתי רק מישהי באותו שם מהפייסבוק (וקצת יותר מבוגרת). הקורצית שיתפה איתי פעולה לפחות בזה שהתצלום בשחור לבן, והיא אפילו מצולמת על גדות נהר כלשהו (הגולדן גייט?). קבלו אם כן את Madeleine Kurz הכוסית מודל 2013.

הייתי פעם בבאזל, שוויץ, מקום די נחמד, לא הכי מתוייר. הייתי שם חצי יום בערך. לא יותר. כמובן שהלכתי להסתובב ליד מלון שלושת המלכים או שם כזה, ששם צילמו את הרצל על המרפסת בצילום הכי מפורסם בכל סצנת הציונות. המלון מאזכר את האורח הכי מפורסם שלו בשלט ברזל קטן מזהב ליד הכניסה. המלון עומד כאמור על גדת נהר (הסיין) השוצף וקוצף (נו לא עד כדי כך אבל בהחלט נהר אירופאי טיפוסי). בדיוק כשביקרנו שם אני ובת זוגתי תקווה מפתח תקווה, תלה מישהו שלט בד גדול מגדה לגדה של הנהר שאמר - Imagine there is no water. לפי דעתי זה היה סתם צירוף מקרים ולא פאראפרזה ל"אם תרצו", אבל מי יודע. בכל מקרה, הרצל וג'ון לנון שניהם היו בעלי חזון. 

מה עוד אני זוכר מבאזל? שהיתה שם כיכר שנקראה "כיכר הקמצנים", ושבאיזה באר שם התגלגלתי למשחק שחמט עם מישהו מקומי, ומיד באו כל מיני שוויצרים נודניקים, חייכנים וטובי לב להתגודד מסביבנו, ודחפו את האף לתוך המשחק, העירו הערות, ונתנו עצות. בקיצור, זה הלחיץ אותי אז הפסדתי.

ועוד בהקשר לתצלום המפורסם על הבלקון. תראו איזה מאמי הרצל... ואיך עם כל חזון מדינת היהודים על הראש הוא חשב בעיקר על אמא שלו. אני מודה שהפרשתי דמעה או שתיים של התרגשות כשקראתי את זה. זוהי אם כן התכתובת שלו בנושא מינואר 1902. ואגב זו הזדמנות הוגנת למתן קרדיט לצלם - אפריים משה ליליין. 

מאת ליליין להרצל:

לד"ר הנכבד, 
מצורפת הדפסת נסיון של צילומך. אנא אל תכעס על שציפית להדפסה זו זמן ממושך. כאשר אשלים את העבודה הרבה שיש לי עכשיו, אדפיס עבורך העתקים נוספים ואשלח לך העתק מכל צילום. 
בברכת הציונים 
שלך בהכנעה א.מ. ליליין. 

הרצל ענה:

ליליין - כשושנה בין החוחים, 
כך צריך היה לכנות אותך, או בדומה לכך, במקום פניה שיגרתית כמו "אדוני הנכבד".

תודה מקרב לב על  התמונה שתזכיר לי רגעים יקרים. 

להתראות אמן יקר, ליליין אפרים משה. 
בהערכה ובנאמנות 
הרצל. 
בבקשה העתק נוסף עבור אמי. היא תקבל תמונה זו וההעתק ישאר אצלי. 

ממחטות? (חחח... איפה משיגים היום ממחטות בכלל?)

ולסיום, ראיתי פעם באינטרנט תצלום לא אופייני של הרצל לבוש כמו טוביה החולב ליד כרכרה וחמור ובנותיו... מגניב, לא? לנשק את האיש הזה! דמות מאד אבהית (אבל עם מחשבות מלוכלכות...)