אם להיות כנה , זה המקום היחידי שהיה באמת שלי
בריחה מושלמת? תחושה של שלמות? כן רק פה..

אני מרגישה לאחרונה קצת שבורה ומקולקלת..

זה לא שלשקול 50 קילו מה שיעשה אותי מאושרת , יכול להיות אסטטית שכן ..

אבל אני מרגישה שנאלצתי בגיל 18 לכבות את עצמי

את מי שאני באמת..

והמקום הזה .. כ"כ חסר לי

זה לא הקוראים כמו הצורך לפרוק למקום ללא תגובה או כן פשוט לא מקום שופט.

אז ככה ..

מהרגע שהפסיקו האישפוזים משהו בי כבה, אין לי שמחת חיים אולי זה משהו שכבר מלא זמן לא היה קיים

ידעתי שברגע שאני "מבוגרת" אף אחד לא יציל אותי

לא שאני צריכה מישהו שיציל אבל הרגיע אותי שגם אם אתעלל בגוף שלי בצומות ודיאטות שמשתנות כל שבוע 

יהיה מקום שאני אפול בו ויצילו מה שנשאר..

אין לי מושג כמה אני שוקלת .. אבל בסביבות ה80+ 

אני יודעת שברגע שאשקול את עצמי אאבד צלם אנוש.

אני יודעת שאני סובלת מכאבים איומים בבטן והרופאים למעט רופא אחד , טוענים שעליי לרדת במשקל -כן בדיוק דבר כזה אומרים למישהי שהייתה חולה , כל הכבוד - היה לכם שכל לעבור את המבחנים של הרפואה אך לא רגישות להגיד דבר כזה לחולה לשעבר אה?

אני קצת מתוסכלת אין טעם להכחיש..

אני לא מבינה מה הכיון בחיים שאני רוצה , כרגע כל מה שבא לי הוא להתכנס בעצמי לשכב כל היום, לא לאכול ולקוות שהכאבים יעברו  מעצמם.

עוד כמה חודשים אני בת 26 , יכולה לחגוג 14 שנה עם ה"א

וכרגיל מרגישה לא מושלמת 

לא טובה מספיק 

בטח שלא רזה מספיק 

אני תוהה אם אגיע למשקל יעד שלי האם הראש שלי ירגיש רגוע יותר? הגוף שלי?

שווה להילחם שוב ?

אני מרגישה שהגוף שלי מלא בסירחון פנימי , לכלוך וטינופת

מה עליי לעשות?

שווה לחזור לצומות ודיאטות מגוונות?

אני רוצה להיות רזה שוב , אני רוצה לשים ג'ינס וחולצה בלי להרגיש כבדות 

אני מתגעגעת לעצמות בכל מקום שיצאו החוצה 

למידות הקטנות 

אני ארגיש יותר טוב אח"כ ?

אני מקווה שכן.

כי היום מתחילה המלחמה מחדש 

כי אני לא יכולה להתעלם ממה שהראש שלי מבקש..