לא הייתי פה איזה חודשיים וממש התגעגעתי. בתקופה האחרונה אני מרגישה פחות ופחות מחוברת לעצמי בעיקר כי אין לי הרבה זמן פנוי. לא כותבת ולא מביעה את עצמי כמו שהייתי רוצה וצריכה. אני מרגישה שאני קצת משתגעת, נהפכת אובססיבית לבן אדם מסויים וזה לא מרפה ממני. בקרוב אני מתרחקת מכל האנשים שאני מכירה ואני מקווה שזה יעשה לי קצת טוב הריחוק הזה וייתן לי לשכוח. אני באמת לא מבינה למה אני לא עוזבת אותו לנפשו כבר. אני לא מעניינת אותו, אני בקושי רואה אותו וגם כשכן זה פשוט לא אותו הדבר. כבר לא מתלהב לראות אותי ולפעמים אפילו אין שלום. זה מוזר. אני לא אצא מפרופרוציות יותר ממה שכבר יצאתי אבל הוא עשה משהו פחות נחמד שדיי נפגעתי ממנו ומאז אני סוג של נוטרת טינה מה שלא ככ מתאים לי. זה מוזר כל היחסים בינינו והוא מוזר ואני מוזרה ואני לא יודעת איך לאכול את המצב. כאילו מרגיש שלא הכרנו מעולם. אני גם תופסת ממנו יותר ממה שאני צריכה.. הוא לא כזה מיוחד כמו שאני חושבת.. לפעמים אפילו אז לא היה לנו על מה לדבר, הוא קצת ילדותי. אז אני לא מבינה על מה כל האובססיה שלי מתבססת? על זכרונות טובים מהעבר בעיקר ועל רגעים שהוא גרם לי להרגיש אחרת? למה אני נותנת לזה כזה משקל כבד. ואם חברה לא היתה או אומרת שאנחנו מתאימים בכלל לא הייתי מתחילה להסתכל עליו בצורה שהיא קצת יותר מידיד בעבודה. חבל שהיא אמרה את זה.