עייפה נפשית ופיזית ומתה כבר לעוף מהעבודה שלי. אני ממש מיציתי ואין לי זמן לכל הסידורים של הטיול שלי בגלל המשמרות התקועות האלה. אני לא מאמינה קצת שאני טסה למזרח זה מרגיש לי עוד רחוק למרות שזה עוד שניה, אני רוצה לטוס בראש הכי טוב שיש ובאופטימיות מדהימה ולחשוב חיובי כי יהיה ממש כיף. וחוויתי. ועוצמתי. ובא לי כבר! ומצד שני אני מפחדת ממש, איך אני אסתדר שם? אני לא פרינססה אבל אני כן קצת מפונקת. וגם מפחדת קצת ממחלות וקלקולי קיבה ועוד דברים כאלה פחות כיפיים שיותר נפוצים במדינות מתפתחות. אני ממש רוצה שהטיול הזה יבגר אותי ויבנה לי את העצמאות שאני כל כך צריכה. ושיפתח אותי במלא תחומים.
אני שמחה שהוא כבר לא ככ מעניין אותי, ברגע שפרקתי את זה וראיתי את הדברים סוג של על הדף הצלחתי לראות מעבר ולהבין כמה הוא ילד ולא מתאים לי ולא יכול להכיל אותי ולהפך. אז אני משתדלת להרפות ממחשבות. מקווה שאני אצליח.
למרות שהכל קצת מתפרק מבחינתי בעבודה שלי, ולא טוב לי והמשמרות שלי חרא ואין לי זמן בכלל יהיו אנשים שאני ממש אתגעגע אליהם כשאעזוב. תמיד היה לי קשה לקבל סופים ופרידות. אבל הכל לטובה.
רוצה להמשיך ביוגה אבל אין לי זמן, מקווה שבמזרח אמשיך:)
יאללה חמישי שמח