אני בלבטים רבים אם לטוס לחול או לא. ואני מתחילה לשקוע בדיכאון. ההורים שלי לא תומכים שאטוס וגם לי קצת מוזר אחרי שהייתי שלושה חודשים בחול. אבל זה טיול שנתי עם חברות וסוג של ברלין 2, רק בתקופה יותר קרה. פאק מה שההורים שלי חושבים(מאוד קשה לי להגיד את זה כי אני מאוד נתמכת על ידם), אני בת 23 (תכף), יש לי מספיק כסף לזה כרגע ומבחינה כלכלית אני לא רואה למה לא. מבחינה נפשית אני במקום לא טוב כרגע. זהו אני מודעת לזה, אני הבנתי שאני מתחילה לשקוע בדיכאון הכלום. מתחילה לא להנות לקום בבוקר, לא להיות רעבה ולא להנות מאוכל ובכללי הופכת להיות בן אדם כבד ממש. שלא יכול להתלהב מכלום (כמו חופשה לחול עם חברות). נחזור לזה לרגע, אני לא חושבת שמגיע לי חופש ופינוקים, ומצד שני מכפת לי, למה אני כזאת קשה עם עצמי? מה זה לא מגיע לי מה עשיתי משהו רע למישהו? סהכ אין לי הכנסה עכשיו אבל זה לא אומר שלא תהיה בעתיד או שייגמר לי הכסף בעקבות הטיול הזה. מסכימה עם הלוגיקה של לא עבדתי בכלל וחזרתי מחול לפני חודש אז למה עוד פעם? כי זה שונה בתכליתו לגמרי. זה מזרח, זה אירופה, והם לא רק רחוקים אחד מהשני על המפה. אני עוד לא רואה את עצמי מחפשת עבודה כרגע. אני כל כך בחרדות של עצמי שגם ללכת למכון קשה לי. וזה לא שאני לא רוצה לעשות ספורט, אני לא רוצה לעשות ספורט מול אנשים. אני לא מסוגלת ללכת לשאול אם צריכים עובדים.. אני כזאת פחדנית וחרדתית. אני בכלל לא יודעת איפה אני רוצה לעבוד. או מה אני רוצה ללמוד או מי אני ומה אני ואיך ייראו המשך החיים שלי. איך להיות עצמאית יותר?? בכללי בחיים. ואולי בכלל לא יתאים לי ללמוד. למרות שאני יכולה לראות את עצמי לומדת בשנה הבאה. סתם מסתובבת ברחבי הקמפוס עם תיק ולפטופ, זה מה שאני מדמיינת.

אני לא מבינה למה אני לא יכולה להיות מוצלחת יותר, עם שאיפות יותר עם מטרות. למה אני כזאת יאבשה שאין לה מילה בעולם הזה ולא אכפת לה מכלום. אין לה זיקה משמעותית לתחום מסויים והיא רוצה להישאר ילדה לעולמי עולמים. לא נותנת לאחרים לגעת בה ומתנהגת כאילו יש לה טראומות למרות שבפועל היא גדלה בסביבה נורמלית לבן אדם לא נורמלי. בן אדם קצת פסיכי, קצת מוזר שאין לו ככ מה לתרום לחברה או בכללי לעולם. כל זה אומר הדיכאון שלי. שיעבור מתישהו, אבל הוא לפעמים מראה את האמת האכזרית שלובשת אופטימיות חסרת תקנה כשהדיכאון לא נמצא. קשה לקרוא את זה ולא להגיד שאני קשה עם עצמי ועוד מילים מלאות יופי וחסרות תכלית. אני בהחלט קשה עם עצמי, מישהו צריך להיות.

הכל פה מבולגן ועוד לא החלטתי אם לטוס