אני מתקשה להביא את עצמי למצוא עבודה. חרדה מכל חברת השמה שמתקשרת אליי, שולחת קורות חיים ומקווה שלא יחזרו אליי ובקיצור דיי אנטי הדבר, אם בגלל החרדה מהתחלה חדשה ואם בגלל שאני אוהבת את הזמן הפנוי שלי למרות שהוא לא מנוצל. מצד אחד אני רוצה לשנות שגרה כי משעמם בבית, מצד שני כיף בבית אבל בזמן האחרון כשכולם התחילו ללמוד ואני עודני כאן בבית אני פחות יוצאת ממנו. גם כדי לא לבזבז יותר מידי כי אין הכנסה וגם כי כולם עסוקים עם החיים שלהם. אז אני צריכה למצוא עבודה גם אם אני לא הכי רוצה אותה, וצריכה להתגבר על הפחד שלי מלענות לחברות השמה בטלפון כי זה כולה שיחת טלפון וזה לא מחייב. אבל כמובן שהחרדה החברתית שלי משחקת פה בגדול.

מחר אמור להיות לי דייט עם מישהו בגילי שהרבה הרבה יותר מוצלח ממני ובא לי לבטל רק בגלל זה. אבל כל אחד והזמן שלו ברור אני מבינה את זה, מקווה שגם הוא יבין את זה, אם לא אני ארגיש כל כך לוזרית. כי אני קצת לוזרית. אין לי הרבה מטרות בחיים, עצוב לומר. אולי אני צריכה לדבוק בגישה של פייק איט טיל יו מייק איט וסתם לקבץ מקבץ של מטרות ולנסות לממש.

יאללה עד כאן התעללות בעצמי. ומקווה לימים טובים יותר, עם מוטיבציה לחיות.