Life is good

הוא צעק מהצד השני של החדר

ובאותו זמן המחשבות הציפו אותי על מה גוד ואיזה לייף

ומה עם כל החרדות והמחשבות המיותרות

והעצב והדיכאון והמודעות עצמית מה איתה

המחסומים שלי 

ואיך זה שכשיש לך כל כך קצת אתה מאושר, וכשיש ככ הרבה אתה לא מסוגל להתמודד עם כל הכמות הזאת ולא מבין למה אתה צריך את כל זה.

יש אנשים שלא מפסיקים לחייך למרות שיש להם את כל הסיבות לא לחייך,

אבל אין להם אינטרנט וטלויזיה והם לא מושפעים מאחרים והם עצמם.

והם מרגשים אותי, את הסופר מודעת

התחלנו לסגור קצת יותר דברים ואני יותר בלחץ מתרגשת. קיבלתי את המוצ'ילה ואני מקווה שאסתדר איתה ואצליח לדחוף הכל ולסחוב אותה בכיף ועדיין להישאר עם חיוך על הפרצוף. אני מפחדת שנריב קצת אני וחברה שלי כי אני בן אדם דיי עקשן ודעתן, קשה לי לפעמים שהדברים לא הולכים בדרך שאני רוצה. אבל אני מבטיחה שאנסה להתפשר כמה שאפשר ולהיכנס לפרופורציות. 

מחר המשמרת האחרונה שלי, המשמרות האחרונות שהיו לי היו סיוטיות והזכירו לי שמיציתי מאוד ושנמאס לי מהמקום הזה. כן אני מרוויחה טוב, לא בטוחה שזה שווה את המאמץ הפיזי והנפשי שמתלווה לעניין. צריכה קצת הפסקה ממלצור ומהמקום הזה, ומקווה שלא "אפול" ואחזור לעבוד שם כשאחזור לארץ רק מבחינת נוחות. כי באמת באמת קשה לי שם כבר.

זהו אחריה יישארו לי איזה שבוע וחצי לסידורים אחרונים ודברים שאסור לשכוח, המטרה שלי היא שביום של הטיסה כבר הכל יהיה מוכן מסודר ושאני אהיה בראש שקט(אבל מלא חרדות חח).

לפעמים אני מגזימה בתיאורים של הלחץ ולפעמים זה באמת נכון, סתם שתדעו♥

עייפה נפשית ופיזית ומתה כבר לעוף מהעבודה שלי. אני ממש מיציתי ואין לי זמן לכל הסידורים של הטיול שלי בגלל המשמרות התקועות האלה. אני לא מאמינה קצת שאני טסה למזרח זה מרגיש לי עוד רחוק למרות שזה עוד שניה, אני רוצה לטוס בראש הכי טוב שיש ובאופטימיות מדהימה ולחשוב חיובי כי יהיה ממש כיף. וחוויתי. ועוצמתי. ובא לי כבר! ומצד שני אני מפחדת ממש, איך אני אסתדר שם? אני לא פרינססה אבל אני כן קצת מפונקת. וגם מפחדת קצת ממחלות וקלקולי קיבה ועוד דברים כאלה פחות כיפיים שיותר נפוצים במדינות מתפתחות. אני ממש רוצה שהטיול הזה יבגר אותי ויבנה לי את העצמאות שאני כל כך צריכה. ושיפתח אותי במלא תחומים. 

אני שמחה שהוא כבר לא ככ מעניין אותי, ברגע שפרקתי את זה וראיתי את הדברים סוג של על הדף הצלחתי לראות מעבר ולהבין כמה הוא ילד ולא מתאים לי ולא יכול להכיל אותי ולהפך. אז אני משתדלת להרפות ממחשבות. מקווה שאני אצליח.

למרות שהכל קצת מתפרק מבחינתי בעבודה שלי, ולא טוב לי והמשמרות שלי חרא ואין לי זמן בכלל יהיו אנשים שאני ממש אתגעגע אליהם כשאעזוב. תמיד היה לי קשה לקבל סופים ופרידות. אבל הכל לטובה.

רוצה להמשיך ביוגה אבל אין לי זמן, מקווה שבמזרח אמשיך:)

יאללה חמישי שמח

לא הייתי פה איזה חודשיים וממש התגעגעתי. בתקופה האחרונה אני מרגישה פחות ופחות מחוברת לעצמי בעיקר כי אין לי הרבה זמן פנוי. לא כותבת ולא מביעה את עצמי כמו שהייתי רוצה וצריכה. אני מרגישה שאני קצת משתגעת, נהפכת אובססיבית לבן אדם מסויים וזה לא מרפה ממני. בקרוב אני מתרחקת מכל האנשים שאני מכירה ואני מקווה שזה יעשה לי קצת טוב הריחוק הזה וייתן לי לשכוח. אני באמת לא מבינה למה אני לא עוזבת אותו לנפשו כבר. אני לא מעניינת אותו, אני בקושי רואה אותו וגם כשכן זה פשוט לא אותו הדבר. כבר לא מתלהב לראות אותי ולפעמים אפילו אין שלום. זה מוזר. אני לא אצא מפרופרוציות יותר ממה שכבר יצאתי אבל הוא עשה משהו פחות נחמד שדיי נפגעתי ממנו ומאז אני סוג של נוטרת טינה מה שלא ככ מתאים לי. זה מוזר כל היחסים בינינו והוא מוזר ואני מוזרה ואני לא יודעת איך לאכול את המצב. כאילו מרגיש שלא הכרנו מעולם. אני גם תופסת ממנו יותר ממה שאני צריכה.. הוא לא כזה מיוחד כמו שאני חושבת.. לפעמים אפילו אז לא היה לנו על מה לדבר, הוא קצת ילדותי. אז אני לא מבינה על מה כל האובססיה שלי מתבססת? על זכרונות טובים מהעבר בעיקר ועל רגעים שהוא גרם לי להרגיש אחרת? למה אני נותנת לזה כזה משקל כבד. ואם חברה לא היתה או אומרת שאנחנו מתאימים בכלל לא הייתי מתחילה להסתכל עליו בצורה שהיא קצת יותר מידיד בעבודה. חבל שהיא אמרה את זה.