החיים על פי Snoopy

מיזנתרופיה- תחושת אי אמון או שנאה כלפי המין האנושי או הנטייה של אדם מסויים לא לבטוח באנשים.

“האנושות היא הטעות הגדולה ביותר של האבולוצייה"

זה היה הפתק שנמצא ליד רונן צור שנתגלה מת על מיטתו באותו לילה סוער בדצמבר. הפתק צולם ע"י חוקרי המשטרה שבאו למקום ומצאו את הילד עם ורידים חתוכים בידיים.

למה הוא עשה את זה?! זאת לא ידע אף אחד אז, ואולי אף אחד לא ידע לעולם.

מה יש לילד בן 16 שרק עתה עלה לכיתה י"א לעשות מעשה שכזה?!

מה רצה להשיג במעשה הזה? תשומת לב? האם נמאס לו מהחיים עד כדי כך שהחליט פשוט לסיים את חייו ליל אוקטובר אחד? מה יש לו לילד בן 16 שיימאס לו מהחיים עד כדי כך שייעשה מעשה שכזה?

ומה לגבי הפתק המוזר שהשאיר כ"צוואתו"? מה מטרתו? מה הוא אומר ומה גרם לילד לחשוב כך?

איתן מנחם, השוטר, עמד בשקט מעל גופתו של רונן, בוחן אותה מכמה זוויות אפשריות, כאילו תכנן לעשות לו סדרת תצלומים כשל דוגמן. לאחר כמה דקות הוציא פנקס והחל לרשום לעצמו כמה הערות בראשי פרקים, לא משהו חשוב לכאורה.

השקט ששרר בחדר היה שקט מופתי, שום דבר לא זע ולא נע, אפילו האם המתייפחת בפינה השמיעה קולות כל כך דקים עד שאף אחד לא ייחס להם חשיבות כלשהי, והם לא פגעו בדממה הכללית של החדר.

לאחר ההתבוננות הממושכת, פנה מנחם לאם ושאל:”האם ראית אצלו, לפני היום סימנים של דיכאון, עצבות, חרדה?”

האם הרימה את ראשה בשקט ומחתה את דמעותיה באמצעות גב ידה. שקט מסמר שיער השתרר בין מנחם והאם עד שזאת אמרה:”כן... אבל הוא לא רצה לספר לנו... וחשבתי שזה מסוג הדברים שייעבור!” אחר פלטה אנחת כאב ויבבה ממושכת וחזרה לבכות את ליבה החוצה.

מנחם הניח ידו על כתף האם, ויצא חרישית מהבית חזרה לניידת המשטרה.

בניידת ישב, הוריד את משקפיו מראשו ומחה את מצו המיוזע מיום עבודה ארוך.

בשקט הפעיל את מנוע הניידת וחזר לתחנת המשטרה.

משנכנס מנחם לתחנת המשטרה לא חיכה לו אף אחד מלבד מנורה קטנה שעמדה ליד שולחנו, הוא הוציא מתיקו את המעטפה החומה ובה התמונות שצולמו בבית הילד ובנוסף, הפתק המקורי שנלקח מהמקום.

הוא פרש את כל הראיות על השולחן והחל מתבונן בהן ברפרוף.

'מה יש לו לילד הזה לעשות לעצמו דבר שכזה?' חשב לעצמו בליבו בעוד הוא מתבונן בתמונת הידיים של הילד.

'האנושות היא הטעות הגדולה ביותר של האבולוצייה, מה זה אמור להביע?' חשב לעצמו בעוד הוא בשקט ובחושך של תחנת המשטרה בלילה.