בזמן האחרון התבוננתי לעומק על חיי ובעיקר על קשרים שלי עם אנשים.
בקשרים שלי עם אנשים מצאתי המון חד סטריות.
כמו כביש חד סטרי, שבו התנועה נוסעת רק לכיוון אחד, כך הקשרים שלי בחיים.
ישנם אנשים שנשפכים בפניי ומספרים לי הכל, ואני איני מספר להם ולא יכול להיפתח בפניהם.
לעומתם, יש אנשים שאני נשפך בפניהם ומספר להם הכל, אבל הם נמנעים מלספר לי דברים.
אני כמהה לקשר הדדי, קשר שיהיה בו קח ותן, קשר שבו אוכל לספר ולשתף ולקבל שיתוף גם מהאחר, קשר שבו ארגיש פתוח לגמריי עם האדם השני והוא יהיה פתוח איתי, כך שלא יהיה לנו קשה לספר האחד לשני דבר.
אפשר לראות את הקשר שלי עם ידית ככזה, אבל בזמן האחרון קשה לי לספר לה דברים.
עם שאר החברים שלי הדבר אפילו לא מתקרב לדבר כזה.
בנוסף לקשרים החד סטריים יש לי גם קשרים "ללא כניסה".
קשרים שמסתיימים בידידות פשוטה, בלי שיתוף, בלי עזרה, רק דברי הבל וסתמיות.
אלה מתארים את הקשרים שלי עם כל חבריי לכיתה (מלבד ט' וש', שעם ט' יש לי קשר שהיא מספרת לי הכל, ועם ש' היה לי בעבר קשר שסיפרתי לה הכל ולי היא לא סיפרה כמעט כלום)
אני חושב שאותה "חד סטריות" היא אחד הדברים העיקריים שיוצרים את חוסר האיזון שאני מרגיש בחיים שלי.
לפעמים גם כשיש לך הרבה חברים, אתה יכול להרגיש בודד...
~SNOOPY~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
