הגדנ"ע הזה נפל לי במקום הטוב ביותר שהיה יכול ליפול!
אני מרגיש שהרגשות שלי בעקבות הגדנ"ע הזה נהפכו ב-180 מעלות!
הגענו לגדנ"ע ביום ראשון, בנונשלנטיות ובאדישות של "אה, זה עוד טיול רגיל..."
ואז קיבלנו את הבום לפרצוף!
ישר בכניסה בנים לצד שמאל, בנות לימין, תעמדו בשורות!
עמדו בהקשב! יהלום מאחורי הגב, v סגור בין הרגליים!
"כן המפקד!", "כן הסמלת!", "כן המ"מ!"
ואז חילקו אותנו לצוותים, ילדים שמעולם לא החלפתי איתם ולו מילה אחת ביומיום בביה"ס פשוט היו איתי בצוות.
שתי הצורות ההנדסיות שהכרנו הן: שני טורים ו-ח'.
"יש לכם עשר שניות להסתדר מולי בשני טורים!"
"כן המפקד, עשר שניות! עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת, תם הזמן הקשב המפקד!"
"אתה זז אחרי שתם הזמן, רד לשבע!"
עלינו על מדים, הרגשנו חיילים.
ואז עברו חמישה ימים כל כך מהר, כמו הינד עפעף!
ביום הראשון, יומולדת לחבר שלי, עם מאפין טבעוני (שהבאתי מהבית) ופנס בתור נר. תורנות שירותים, כי לנקות שירותי בנות זה מגעיל יותר משירותי בנים רק בגלל הפדים וטמפונים שמוצאים בזבל!
צרות למפקד, שיעורי נשק, זמנים ועוד זמנים, חתים ושני טורים. תורנות מטבח, לשטוף כלים, לעשות סימני ידיים על החזה של ידידה שלי.
מטווחים, משמעת עצמית ומשמעת כללית, שיעור בקרב מגע.
יום רביעי:למרוח בוץ על הפנים (כי זה ממש מגניב), שיעור מורשת קרב, אימון "יבשים" עם ענפים בתור נשק.
ביום החמישי: ניקיונות והרבה מהם! שיחת סיכום ושבירת דיסטנס...
כולם יורדים 10 לסמלת ולמ"מ, גיליתי שאיזה שלוש מפקדות שם מהנוע"ל (ווהו!)
ואז עלינו לאוטובוסים, לא רוצים לעזוב...
אבל אז חזרנו...
הגענו לאשדוד, הגעתי הביתה, אכלתי התקלחתי והלכתי לישון!
בנוסף עלו לי כמה הגיגים ומחשבות במהלך השבוע הזה שיגיעו לבלוג הזה בקרוב. אז חכו בקוצר רוח, או שלא, מה שבאלכם...
~SNOOPY~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
