אתיקה, או תורת המוסר בפילוסופיה היא תורה העוסקת בחקר "המעשה הראוי" או "המידה הטובה".
ה"נהנתנות" או ה"הדוניזם" היא גישה בתורת המידות בפילוסופיה הגורסת שכל מעשי האדם, בין טובים ובין רעים באים מהשאיפה לעונג ולאושר.
פעמים רבות אני מוצא את עצמי כאשר אני עומד בפני דילמה מסויימת.
מצד אחד אני רואה את חיי כרבי עיסוק ב"מעשה הראוי" או ב"מידה הטובה".
אך דווקא בגלל אותם עיסוקים אני מרגיש שאני מפספס דברים שאני רוצה ושיעשו את חיי שמחים יותר, אמנם בעלי ריקנות מסויימת.
היכן מתחיל ההדוניזם והיכן נגמר המוסר?
אני שם לב שאני רוצה הרבה דברים שהם אינם מוסריים (אני לא מתכוון לדברים שאינם חוקיים אלא לדברים שאינם מוסריים) אבל ייגרמו לי להינות אך לעומת זאת יהיו קצת ריקניים וחסרי משמעות, לעומת הדברים שאני עושה היום שהם רבי משמעות וחשובים בעיני, אבל לא תמיד גורמים לי להנאה.
האם דברים שהם משמחים אך לעומת זאת ריקניים עדיפים מדברים שהם רבי משמעות אך לא תמיד מביאים לי הנאה או שמחה.
עד עתה אני שם לב שהצלחתי להשתלט על הנהנתנות שבי (אני מצליח לאלף אותה ולשלוט בה, לגרום לעצמי לעשות רק את הדברים שנחשבים בעיניי למוסריים ולראויים), אך האם זה באמת חשוב?
האם משהו שאני רואה כלא מוסרי בעיניי בהכרח גורם לכך שגם אנשים אחרים יחשיבו אותו כלא מוסרי וייתנגדו אם אני אעשה אותו?
האם גם אתם, מרגישים לפעמים שהמוסר שלכם מונע מכם לעשות דברים שאתם תיהנו לעשות (דברים שאינם מוסריים בעיניכם, איני מדבר על דברים שאינם חוקיים, שוב.)?
בזמן הקרוב אעלה על הכתב, כאן בבלוג, מספר מהמקרים האלה בהם אני נתקל, בחלקים כשכל נושא מדבר על מקום אחר שבו אני נפגש עם הקונפליקט הזה שנוצר לי בין המוסר לנהנתנות.
~SNOOPY~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
