טוב... אז אני חייב להגיד... זה הולך להיות אחד הפוסטים האופטימיים ביותר שהיו לי בזמן האחרון.
משהו בחיים שלי מרגיש לי טוב.
למרות שלביה"ס של ידית אני כנראה לא אעבור, בגלל הדיכאון והכאב הרב שהרגשתי בכיתה שלי הייתה לי אתמול פגישה עם רכזת הבית שלי (בית י"א-י"ב) ורכזת השכבה ודיברנו על מסגרות שונות בביה"ס שאני אוכל להיכנס אליהן.
בסופו של דבר הוחלט שאני, כנראה אעבור לכיתה עיונית ואלמד מקצוע מדעי (פיזיקה) ומקצוע לא מדעי (פסיכולוגיה-סוציולוגיה) שמאוד מעניין אותי. ואמשיך ללמוד במגמת שואה שאני אוהב!
ע' מהשכבה הבטיחה שהיא תעזור לי להשלים את החומר של שנה שעברה בפסיכולוגיה... וגם הידע שלי בפסיכולוגיה לא כזה נורא אז אני מקווה שלא יהיה עד כדי כך קשה...
עדיין יש כמה בירורים לעשות עם רכזת השכבה שהיא גם המחנכת של הכיתה שאליה אני אעבור, כנראה.
אני חושב שאני ארגיש הרבה פחות גרוע עכשיו עם ההקלות האלה.
בנוסף, היחסים שלי עם חברים שלי משתפרים מרגע לרגע.
כנראה שאני אטוס בחנוכה לברלין עם מגמת שואה לסמינר והתרעננות, שזה נפלא! ויש לי בחנוכה גם סמינר פולין ראשון שיהיה משמעותי ומרתק.
שמתי לב שמזמן לא כתבתי פוסט בסדרת "הגיגיי בנושא אתיקה/ מוסר מול נהנתנות" אבל לכל מי שמחכה לזה, אני עדיין אכתוב בהמשך, אז לא לדאוג 
שיהיה לכולכם תקופה נפלאה כמו שלי יש!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
