חזרתי מברלין ביום ראשן האחרון, אבל עדיין לא כתבתי על מה שהיה לי שם ואני חושב שמגיע לזה פוסט. לכן החלטתי לכתוב את זה עכשיו אחרי כבר עיבדתי את כל ההרגשות שלי משם ואני יכול לכתוב אספקטים יותר עמוקים וחשובים מ"כיף", "מהנה" וכו'.
למרות זאת אני כן אתחיל ב"כיף" ו"מהנה" ודווקא לא באותם רגשות עמוקים וחשובים יותר.
בגלל שאנחנו המחזור הראשון שטס לברלין כחלק ממגמת שואה (אנחנו המחזור השני של מגמת שואה בביה"ס) ולכן נתנו לנו יד חופשית לעשות את רוב הדברים שרצינו לעשות. שתיתי בירה כמעט כל יום, ועשינו החלקה על אבובים על מגלשת קרח והיה מהנה לדבר ולהכיר בני נוער גרמניים אצלם ישנו.
אווירת הקריסמס שלוותה בשופינג פרוע של רובינו (לי בעיקר לקניית מתנות לחברים שלי בארץ) וקניית ביצי קינדר (כן, אני טבעוני, אבל אם יוצא לי ביצת קינדר מקורית אתם חייבים לסלוח לי!)
בנוסף היינו בתחנת רכבת שיצאה מחוץ לברלין באחת הפעמים וראינו רכבת שהיה כתוב עליה "Berlin-Warsaw Express" מה שהעלה במוח שלי בדיחת שואה מצחיקה מאוד...
אחרי ה"כיף וה"הנאה" מגיעים הדברים העמוקים והמהותיים ביותר, לטעמי.
כחלק מהעובדה שיצאנו עם מגמת שואה היינו בכמה וכמה מוזיאונים הקשורים ליהדות, לשואה ולמלחה"ע השנייה.
אתם לא יודעים עד כמה משמעותי זה לעמוד במוזיאון השואה הגדול של ברלין (שהפך למוזיאון השואה השני האהוב עליי בכל העולם, אחרי בית לוחמי הגטאות) ולראות מכתב שילדה כתבה לאבא שלה כמה דקות לפני שהרגו אותה בבור ההריגה, על זה שהיא רוצה להישאר בחיים למרות שהנאצים לא ייתנו לה, וכל זה כשילד גרמני או ילדה גרמניה שסבא שלו/ שלה היו קצינים נאציים או חיילים בצבא, או למדו רפואה בשנים האלה והוא מנחם אותך כשאתה בוכה, והוא עוזר לך כשקשה לך זה לדעתי השוני הגדול והעצום והמדהים שניתן לראות בבני אדם.
לעמוד בוילה ואנזה ולשמוע נאום שהיטלר נאם בתרגום לאנגלית על תנועת הנוער ההיטלר יורגן ובו הוא מדבר, פשוטו כמשמשעו על שטיפת מוח שעושים לילדים, והקהל מריע וצוהל. ואתה חייב לשאול את עצמך "מה, איך לעזאזל? הבנאדם הזה מדבר על שטיפת מוח לבני נוער לדרך חשיבה אחת מקובעת וההורים שמחים ומריעים וצוהלים!"
ולראות בוילה ואנזה משפטים של ניצולי שואה כמו פרימו לוי שאמר:" הרגשתי כאילו כולם צריכים לשאול אותנו שאלות, לקרוא מפנינו מי היינו ולשמוע בענווה את סיפורינו. אבל אף אחד לא הסתכל לנו בעיניים, אף אחד לא לקח על עצמו את האתגר. הם היו חירשים, טיפשים ועיוורים, סגורים בתוך הריסותיהם כאילו כבתוך מבצר של בורות מכוונת, עדיין חזקים, עדיין יכולים לשנוא ולבוז, עדיין כלואים בתוך מלכודת של שחצנות ואשמה"
או בן של ניצולי שואה כמו אתגר קרת שאמר:"שהייתי בן שלוש או ארבע והייתי מקבל מכה חזקה או סובל מכאב, אף פעם לא הייתי בוכה בגלל שהייתי אומר שאני לא צריך, מה זה בכלל? זה כלום לעומת מה שההורים שלי עברו, ולא רציתי לגרום להם להיות עצובים."
כשאתה רואה גישות שונות אלה לשואה ולדור השני אתה לא יכול שלא לחשוב, איך אתה צריך לגשת לנושא הזה?
מהצד השני לניצולי השואה ולבניהם בוילה ואנזה היה גם ציטוט של בן של קצין נאצי ושמו גונטר דמניג שאמר:"אני לא יודע, לפעמים אני מנסה לא לחשוב על מה שאבא שלי היה יכול להיות חלק ממנו"
העובדה שבני הנוער הגרמניים לומדים בשיעורי ההיסטוריה כמעט רק על מלחמת העולם השנייה, עובדה אותה גילינו כחלק מהשיחות על כיצד מתמודדים בני הנוער הישראלים והגרמנים עם הנושא של השואה העציב אותי מעט. לגרמניה יש היסטוריה הרבה יותר עשירה מרק שש השנים האלה של השלטון הנאצי, וכמעט ואין הם לומדים על זה.
בנוסף, בחופש הזה היה לנו סמינר פולין ראשון של התנועה.
למרות שלא הייתי בכולו (חזרתי ביום השני, יום לפני הסיום) הסמינר הזה היה מאוד משמעותי.
דיברנו שם על איך בתקופת מלחה"ע השנייה והשלטון הנאצי כל הערכים התערערו וגם דבר שנראה לגיטימי לעשותו על פי המוסר הבסיסי הפך ללא חוקי (חסידי אומות עולם)
ועל ההתנגדות הרבה שהייתה בשואה, גם אם לא כולה הייתה בצורה של מרד מאורגן.
בנוסף חיברנו את ההתנגדות בשואה לנושא ההגשמה ודיברנו על כך שאם במציאות הנוראית של הגטו יכלו לקום תנועות הנוער ולמרוד במציאות, על אחת כמה וכמה תנועות הנוער היום צריכות לעשות זאת, זאת על מנת שלא ניקלע לניוון של החברה "חברה ומדינה שלא משתנה, מתנוונת"~ יצחק רבין.
בנוסף, שאלה מהותית שנשאלה בסמינר היא "האם כל עוד קיים בחברה האנושית הרעיו שיש מעמדות דבר כמו השואה יכול לקרות שוב?" ואני חושב שהתשובה לזה היא כן אחד גדול ומודגש בדיוק כמו זה!
על מנת למנוע את השואה מלחזור יש יותר מללמד אותה אלא להביא לשינוי מהותי בתפיסת האדם את החברה היהודית.
אני ארחיב יותר בנושא היחס שלי לשואה בפוסט אחר, כי הפוסט הזה לא יספיק לי.
אני נהנה לכתוב דברים כאלה לפעמים :)
~SNOOPY~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
