העולם לא התפוצץ, לא היו הפרעות מגנטיות, מטאורים לא פגעו בפני כדוה"א, לא היו צונאמים ענקיים או רעידות אדמה.
אבל האם הדברים האלה באמת מעלים את העובדה החד משמעית שזהו לא סוף העולם?
לפני זמן לא רב הציעה לי ידידה לראות את הסדרה "מראה שחורה"
הסדרה (או המיני- סדרה, לצודך העניין) היא סדרת מד"ב שחורה בעלת שלושה פרקים המספרת על השתלטות הטכנולוגייה על חיינו.
החל מהפצת סרטונים ברשתות חברתיות ובכך ביטול הפרטיות והאפשרות להעברת מידע מהר וביעילות (שיש בה הרבה יתרונות, אך סדרה זו מראה גם את החסרונות שבה) בפרק הראשון
בפרק השני ישנה התייחסות להתמכרות לתוכניות ריאליטי ו"הבית החכם" (כדאי מאוד לראות כדי להבין לעומק). בפרק זה ישנה גם התייחסות לבעיה שהיא אנשים שאין להם ניסיון חברתי עקב ההתמכרות לטכנולוגייה כמקום מפלט וירטואלי, מאשר התקרבות לאנשים ויצירת קשרים אנושיים בעולם האמיתי, ולא במרחב הוירטואלי-סינטתי-מבוקר.
ובפרק השלישי השתלת שבב במוח האנושי שמאפשר לך לראות מחדש את כל הזכרונות שצברת, דבר שיכול להביא להרבה דברים טובים, אבל גם הרבה דברים רעים.
הסדרה הזאת מראה את כל הדברים שאנחנו מפחדים מהם: ביטול הפרטיות, הפיכת כל הרגשות שלנו לסינטטיים ולא מציאותיים, השתלטות של חיינו על ידי החלטות המיעוט השולט, הפסקת החשיבה העצמאית, הפיכת הזכרונות שלנו וידיעותינו לנחלת הכלל.
הדברים האלו מפחידים אותי אישית ואני דווקא רואה אותם מבוטאים בצורה מאוד מאוד חזקה היום, ולא באותו עתיד שחור שהסדרה מראה.
כבר בעובדה שאני וחברים שלי יושבים ביחד בקניון, וכל אחד עסוק במכשיר הפלאפון שלו, בחברים שלו שאפילו לא נמצאים באותו החדר איתו.
הניתוק הזה מתסכל אותי ומפחיד אותי!
בקצב הזה אני רואה אותנו מתקרבים לאותו עתיד המבוטא בסדרה בצעדי ענק!
ובכך ארצה להוסיף ציטוט שאמר איינשטיין:
"למרבה הצער, ההתקדמות של המדע היא לרוב כמו גרזן בידיו של פושע פתולוגי."
מי אמר שאנחנו עצמנו לא אותו פושע פתולוגי עליו מדבר איינשטיין?
הייתי רוצה ליום אחד, שהוא לא יום מיוחד (כמו יום כיפור או יום שבת) לכבות את כל המכשירים החשמליים שלי (כולל המחשב, הטלוויזיה, האייפוד, הפלאפון וכו').
אבל אני יודע שדווקא זה ייגרום לי להתרחק מהחברים שלי במקום להתקרב אליהם, עקב החוסר ביכולת תקשורת (פלאפון, מחשב) והדבר גם יימנע ממני להיות מעודכן בדברים שקורים (מיילים, קבוצת הפייסבוק של הכיתה, החדשות בטלוויזיה ובמחשב)
אני חושב שגם בעצם זה שאני עכשיו יושב וכותב את מה שאני חושב עליו בבלוג שלי גורם לי לתעב את עצמי ולראות את עצמי כמסייע להתקדמותנו לעבר אותו עתיד שחור ואפל.
לסיום, על מנת לקשר את הפוסט הזה לסוף העולם הייתי רוצה לשים את השיר הזה:
ובמיוחד רציתי להסב את תשומת ליבכם לבית הבא מהשיר:
ילד סינטתי כבוי מול מסך שדולק מסתכל על הרחוב איך הוא ריק כבר שכחנו איך לשחק מגיפה אורבת לנו בכל פינה מחכה שנחטא במגע כבר שכחנו מה זאת אהבה
סוף העולם, סוף העולם זה התחיל כשהפסקנו לחלום כשהפסקנו כבר לקוות זהו סוף העולם, סוף העולם זה התחיל כשהפסקנו לחלום כשהפסקנו כבר לקוות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
