כל מי שיודע מאיזה שיר הכותרת הזאת באה... שיימחא לעצמו כפיים!
ומי שלא:
אז... הכותרת הזו די מתאימה למה שעובר עליי...
בזמן האחרון אני מרגיש משהו מעורער, מעין תחושת ריקנות נוראית כזאת שאני מפצה עליה רק באמצעות עשיית דברים.
אני מהאנשים האלה שחייבים שיהיה להם עומס בחיים, רק ככה הם יכולים להרגיש שהם עושים משהו.
משהו מתחת לעומס ייגרום לי פשוט להרגיש את התחושה הריקנית הזאת.
אבל גם העומס שיש לי עכשיו לא מספיק לי, וזה מצחיק... יוצא לי לחזור שלושה ימים בשבוע בשעה 21:00 הביתה, וזה לא מספיק לי.
עדיין נשאר לי זמן להשתעמם בבית, להרגיש את אותה תחושה של ריקנות צורמת ומכאיבה.
כשאני מסיים לעשות את הדברים אני פשוט מתחפר חזרה למחילת הבדידות והריקנות שלי בבית, מול המחשב.
בזמנים מסויימים אני מצליח למצוא לעצמי מה לעשות, כפי שאפשר לראות בציורים האלה שציירתי (במקום ללמוד למתבחן במתמטיקה):
אבל בסופו של דבר אני מרגיש ריקנות וחוסר חיוניות, בכל מה שאני עושה...
אני צריך עוד עומס! אני צריך עוד דברים לעשות!!!! אני צריך שכל שנייה ביום שלי תהיה מלאה עד 0 מקום...
בסופו של דבר בשיר הזה יש משפט חשוב נוסף "משהו בחיי עומד להשתנות"
אני לא יודע מה אני אוכל לשנות בחיים שלי לעת עתה, אבל אני יכול לקוות שתתפתח איזו אפשרות חדשה
בהמשך השבוע אני צריך לנסוע לאוניברסיטת בר אילן להיפגש עם מנחה לעבודת גמר במגמת שואה... זה יהיה יום טוב כי אחרי זה יש לי גם פגישה אישית עם המלווה של המועצה ואח"כ מפגש של סניף נוער מרצ בעיר ואחרי זה פעולה... זה יהיה יום עמוס!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
