אני מעדיף לרוב לא לערב את דעתי הפוליטית בדברים שאני כותב פה בבלוג.
אבל לאור הבחירות ההולכות וקרבות, הבגרות באזרחות ההולכת וקרבה והעובדה שדי אסור לי להביע דעה פוליטית בפומבי (עקב חברותי במועצת התלמידים והנוער, למרות שאני עושה את זה בשקט) החלטתי לכתוב אותה כאן.
אתחיל באזהרה: כל דבר שייכתב בפוסט הזה הינו לא לבעלי דעות אנטי- דמוקרטיות, פאשיסטיות או אנטי פלורליסטיות, ואם אתה ידוע כאחד כזה בבקשה צא מהפוסט ומהבלוג הזה ואל תחזור אליו שוב בחיים! (אני צוחק, אבל עדיין...)
אתחיל בכך שאני מגדיר את עצמי כשמאלני.
ועכשיו כשהברחתי את כל אותם האנשים שבאזהרה אתחיל בלדבר על דעתי הפוליטית לעומק.
נתחיל מכך שארצה פעם אחת ולתמיד להסביר מהיכן מגיע המושג "שמאלני" למי שלא יודע.
לאחר המהפכה הצרפתית התכנסה אסיפת עם בצרפת ובה הוחלט על השינויים שייערכו/ לא ייערכו במשטר בצרפת לאחר המהפכה. בצד ימין של בית הקונגרס יישבו התומכים בשינויים משטריים מינוריים ובחזרה לשלטון המלוכה האבסולוטי שהיה בצרפת לפני פרוץ המהפכה הצרפתית ובצד שמאל של בית הקונגרס יישבו התומכים בשינויים משטריים קיצוניים ובמעבר למשטר דמוקרטי.
עד היום עוסק השמאל בזכויות אדם ואזרח שממנה נגזרות אמונותיו של השמאל בשלום, צדק, ביטול הגזענות, מדיניות חברתית כלכלית של סוציאל דמוקרטיה ושיוויון במובנו המהותי.
מדוע אני מאמין בזכויות אדם?
אני מאמין בזכויות אדם משום שהן הבסיס העקרוני לחברה דמוקרטית אמיתית, בעלת מרכיבים אמיתיים של צדק, שיוויון ושלום.
לדעתי, חשובה מדיניות הממשלה בתחום החברתית כלכלית לעתים אף הרבה יותר ממדיניותה בתחום הביטחון. אולי זה יישמע לכם קצת מוזר לאור העובדה שאני חי וגר במדינת ישראל (וכן, אני חי בדרום המופצץֿ ולא ב"בועה התל אביבית" כפי שאנשים ייקראו לה) וזאת משום שמדיניות חברתית כלכלית היא היא הביטחון האמיתי הרבה יותר מאשר מדיניות בטחונית צבאית.
הדרך הטובה ביותר להסביר את זה היא באמצעות ציטוטו של יצחק רבין ז"ל:
"(...) חובתנו, כלפינו וכלפי בנינו, היא לראות את העולם החדש כפי שהוא עכשיו, לבחון את הסכנות, לבדוק את הסיכויים, ולעשות הכול כדי שמדינת ישראל תשתלב בעולם המשנה פניו.(...)
אנו נמשיך להילחם על זכותנו לחיות כאן בשלום ובשלווה. שום סיכון, אף אבן, לא בקבוק תבערה ולא מוקש יעצרו אותנו. (...) ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי קודם כל האדם - האדם, האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם החינוך של האדם, הוא הבית שלו, הוא בית הספר, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח, וביטחון הוא גם התקווה של האדם. (...)"
אם אדם אינו מרגיש בטוח בחיוו ובכלכלה שלו, ואם לא תהיה לו תקווה להמשיך ולחיות, אין הוא ירגיש בטוח בשום דבר.
לאור כך, אני תומך במפלגת מרצ.
"מדוע דווקא במרצ?" יש שיבואו ויישאלו "מדוע לא בעבודה?"
ובכן, לפי דעתי שלי יחימוביץ', יו"ר מפלגת העבודה מנסה "להשקיט" כל דימוי שיש לה עם השמאל. ואני לא מבין למה? השמאל, עם כמה שהפך להיות מילה גסה בישראל לאחר רצח יצחק רבין הוא רוח השינוי, השמאל (כפי שייצגתי למעלה) תמיד ייצג ותמיד ייצג את השאיפה לדמוקרטיה מהותית יותר וחזקה יותר, לכן אין אני מבין מדוע היא מנסה להרחיק את עצמה מדימוי השמאל, ואני הייתי רוצה שהמנהיגים שאותם אבחר ייצגו את האינטרסים שלי והאמונות שלי באש ובמים, לפני הבחירות ואחריהן.
בנוסף, מרצ, עם שלושה חברי כנסת באופוזיציה העבירה ועזרה להעביר חוקים מאוד מגוונים שנוגעים לאינטרסים שונים וחשובים מאוד, לי ולכם.
ועיקרם בסרטון הבא:
מה גם, שמרצ דוגלת בהפרדת הדת מהמדינה והיא נגד כפייה דתית, מה שמאוד קשה לי במדינת ישראל היהודית ויהוקרטית כאדם חילוני במדינה.
יבואו האנשים שאותם ניסיתי לגרש עם האזהרה למעלה ויגידו בתגובות (וגם שמעתי את זה מקושקוש, שאינו ימני בכלל) את השאלה: "למה אתה תומך בהם? הם שמאלנים קיצוניים!"
ואני בא לתקן לכם את המינוח: מרצ אינם "שמאל קיצוני" הם "שמאל רדיקלי".
מה ההבדל אתם שואלים?
ובכן, רדיקלי משמעותו לדגול ב"שינוי המצב מהשורש" בעוד קיצוניות מתאר מצב של חוסר פשרה ועמידה על עקרונותייך ללא הדברות ונתינת מחשבה לדעות השונות.
מרצ אינה מפלגה "קיצונית" בהגדרה, היא מפלגה "רדיקלית" משום שהיא דוגלת בשינוי המצב מהשורש.
כחלק מתמיכתי במפלגת מרצ אני פעיל ב"נוער מרצ" ואף התפקדתי לא מזמן למפלגה.
וכל אותם כותבי נאצות והשמצות שיבואו ואולי יגיבו בבלוג, חשבו פעמיים לפני שאתם עושים את זה, רק בשבילכם, אני לא אטרח מזמני לענות להתלהמויות שלכם.
ולסיום הפוסט, אבקש מכל אותם בעלי זכות הצבעה שקוראים את הבלוג שלי, חישבו על מה שאמרתי וכשאתם מגיעים לקלפי תחשבו טוב טוב מי באמת מייצג את האינטרסים שלכם, כל קול ייעשה שינוי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
