זה קצת מצחיק..
אבל מי שקורא בבלוג שלי על בסיס קבוע כלשהו, יודע כבר שאני כישלון מפואר בתחום הזוגיות והאהבה. (אולי לא מפואר... אני צריך להיות יותר מוצלח מזה כדי להיות מפואר, אבל זרמו איתי)
אז כן...
אין לי ציפיות כל כך גדולות מיום האהבה הזה...
נתחיל בעובדה, שאין לי חברה או דבר שמתקרב לזה...
דבר שני, אני נוסע למליאת מועצת נוער מחוזית בבאר שבע...
ואז אני אחזור הביתה ל-FOREVER ALONE DAY
JUST THE WAY GOD INTENDED IT TO BE.
אבל... לעומת כל אותם אנשים ממורמרים ביום האהבה להם יש סיבה אחת להיות ממורמרים
לי יש דאבל סיבה להיות ממורמר ביום הזה..
יום האהבה הקרוב יהיה יום השנה ליום שבו ש' עזבה אותי.
ש', למי שמעניין אותו לשמוע הייתה החברה שלי במשך שנה שלמה וכמעט חודשיים.
("וואו!" יש אנשים שיגידו, אני אענה:"חצי כח")
ב-14 לפברואר לפני שנה בדיוק הבאתי ל-ש' מתנה ליום האהבה...
מתנה שהיא ראתה כשוחד לכך שנמשיך להיות ביחד, מה שלא כל כך הלך.
אני מסכים איתה במבט לאחור.
אני כבר התגברתי עליה.
אני חייב להודות שלפעמים אני חושב על זה שהיה לי יותר קל אם הייתי חוזר אליה עכשיו (אם נשכח מהעובדה שיש לה חבר)
לא שאני מתכוון לעשות את זה...
אבל משהו בפחד שלי, שמעורב עם חוסר הידע המוחלט של איך לעזאזל היא התאהבה בי, או לצורך העניין למה כל בת אחרת התאהבה בי, או לצורך העניין השאלה הנצחית:
מה עבר להן בראש שהן התאהבו בי?
כנראה שזו תשובה שאני לא אוכל לענות עליה בזמן הקרוב...
אני יודע שאני בנאדם בסדר, אנשים אומרים שאני מעניין, מצחיק, חכם, נחמד... חלקם אפילו הרחיקו לכת ואמרו שאני יפה.
אני מאמין להם, אבל אני לא יודע למה זה אמור לעודד אותי לביטחון עצמי עם אותן בנות, ועם בנות אחרות.
בנוסף, חוסר הידיעה המוחלט שלי ורפיון הידיים מלנסות להתחיל עם בנות שאוחז בי.
בתוספת פיק הברכיים ה"נהדר" שאני מרגיש בכל פעם שאני בא לדבר עם בחורה שאני לא מכיר.
אם יום האהבה הזה היה היחיד שאני הייתי מרגיש בו שלא הולך להיות לי כלום, הייתי עוד מעודד...
אבל אין לי ציפיות רבות גם לבאים אחריו
עוד יום רגיל.
~SNOOPY~
שכמו בתמונה הזאת, האהבה קצת רחוקה מהישג ידו.
יום אהבה שמח למאוהבים ולמאוהבות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
