החיים על פי Snoopy

"שלושת התנאים לחיים אידיאליים הם: חברים טובים, ספרים טובים ומצפון ישנוני" אמר מארק טוויין בעבר, ואני נוטה להסכים איתו.

חברים טובים יש לי.

ספרים טובים אני קורא.

הבעיה היא התנאי השלישי:

מצפון ישנוני.

איך לומר זאת? לי יש מצפון עירני, אולי עירני מדי.

כל דבר שאני עושה, ונהנה ממנו, בהמשך יהיה לי כמעמסה והמוח שלי ילקה אותי על שעשיתי אותו, גם אם בעיני אחרים אין הדבר שעשיתי דבר רע.

מספיק שלדעתי הוא דבר רע, אני אלקה את עצמי בגללו.

אני באמת לא יודע מה לעשות לגבי זה.

תהיתי היום כל היום מה חסר לי, הגעתי למסקנה שלא חסר לי כלום.

אבל איכשהו, למה שהוא אני פשוט מרגיש שדברים שמרגישים טוב ברגע שאני עושה אותם, הם רעים אחר כך, והמצפון שלי מלקה אותי עליהם.

אני יודע שלהתחרט על דברים זה חסר מטרה, אבל אני פשוט התרגלתי לעשות את זה...

אני צריך להרדים את המצפון שלי...

לגרום לו להבין שלא כל הדברים הם רעים, ושיש דברים שאני עושה והם בסדר...

איזה פוסט...

~SNOOPY~