אז יום הזיכרון לשואה ולגבורה הזה היה יום הזיכרון לשואה ולגבורה העמוס ביותר שהיה לי.
4 טקסים כולל הטקס בביה"ס, הרבה דעות שונות, רובן איכזבו אותי מאוד.
שטויות מפי רב (ולא שאני שונא רבנים, יש רבנים שהם אנשים חכמים מאוד, הרב ששמעתי דיבר שטויות!)
נתחיל בטקס הראשון:
הטקס העירוני
הגעתי היחיד מהקבוצה שלי לטקס העירוני כנציג הנוער העובד והלומד.
ישבתי עם החברים מהמועצה, כי הייתי בדד מהקבוצה.
ראש העיר דיבר דברי עניין על השואה והזיכרון, הרצח והמרד.
ואז עלה הרב הראשי, שדיבר שטויות על גבי שטויות!
"כפי שכשאבא מרביץ לבן שלו אי אפשר לומר שהוא אכזר, כך כשאלוהים מפיל מכות על ישראל, אין לומר שהוא אכזר!"
כך הוא אמר, ועוד גיבובי שטויות רבים ואחרים, ובסופו של דבר יצא מהטקס על מנת ללכת לאזכרתו של רב העיר לשעבר! בגלל שזה נפל חופף בגלל שדחו את יום הזיכרון!
בנוסף, יו"ר מועצת הנוער המקסימה שלנו נאמה! נאום מוצלח ביותר!
נעבור לטקס השני:
הטקס הבית ספרי
בתחילה במקום שיעור חינוך שמענו עדות של ניצוך שואה מבלגיה שהיה מעניין מאוד.
אח"כ יצאנו לטקס המרכזי שהיה מאוד בעל תוכן שווה נפש, לא התאכזבתי מרובו, ואהבתי אותו מאוד, שילוב מוצלח של השואה והגבורה בטקס אחד, על אף הפן הדתי של הטקס שהתבטא בקדיש וביזכור הדתי והלא יפה, אבל אני לא מתלונן... כי בכל זאת היה די מוצלח.
רק הייתי מוסיף עוד טיפה על המרד, כי השתיקו אותו קצת.
בנוסף, ענינו בשיעור חינוך על שאלון של יד ושם:
אשמח אם תשתפו את דעתכם לגבי שאלות אלו...
הטקס השלישי:
הטקס של התנועה ביד מרדכי
טוב, מן הסתם אהבתי את התוכן של הטקס הזה. אני בתנועה כי אני מאמין בערכיה וברעיונותיה.
אבל אני רוצה להתרכז בפעולה הקצרה שהייתה לנו לפני הטקס.
כחלק מהפעולה דיברנו על "מה זה לזכור" ואני חושב שלזכור, זה לא יום אחד בשנה להזכיר ולספר, אלא ליישם את העקרונות והערכים של המרד, ולגנות ולהוקיע את הערכים של השואה ביומיום בו אנו חיים ופועלים.
זהו זיכרון אמיתי!
בנוסף עשינו טקס, ובו שרו את השיר המדהים "אני מאמין" של שאול טשרניחובסקי או בשמו הידוע יותר "שחקי שחקי"
שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
עוד אני מאמין בך.
שיר אהבה ואמונה באדם!
כי רק האמונה שהאדם טוב מיסודו תסייע לקיום חברה טובה יותר.
אין הומניסטיות פסימית!
הטקס הרביעי:
הטקס הממלכתי ביד מרדכי
למי שלא מכיר אותי, אני בז לממלכתיות.
ממלכתיות היא לדעתי פחד ויראה מדיון ומשא ומתן, בריחה אל הא-פוליטיות בעולם פוליטי.
(תזכורת לעצמי לעשות פוסט על "ילדי התקופה")
אבל הטקס הזה, בעיקר בגלל שדיבר בו רכז השומר הצעיר שאמר:
"לא לפוליטיזציה של השואה, ולא לשימוש בה ובמרד בתעמולה פוליטית!"
דבר שאני מסכים איתו מאוד!
יש ללמוד מהלקחים, אך לא להפוך את הדבר ולנכס אותו לצד אחד של המפה (אולי זה קצת נשמע כאילו אני סותר את עצמי, אבל אני מקווה שתבינו איך זה משלים זה את זה)
ובכן... זה היה הפוסט שלי על יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
עם תוספת קטנה לסיום, מאת יצחק אנטק צוקרמן, לציון שבעים שנה למרד גטו ורשה.
בעשרים וחמש שנה למרד גטו ורשה, עורך עיתון "למרחב" ראין עם אנטק. השאלה האחרונה שהוצגה לו בראיון היתה מה יש ללמוד מן הצד הצבאי, הטאקטי והאסטרטגי של מרד גטו ורשה.
זו הייתה תשובתו של אנטק:
"אינני חושב שיש צורך לנתח את המרד מבחינה צבאית. המדובר הוא במלחמה של פחות מאלף איש נגד צבא אדיר ובלב איש לא היה פקפוק ביחס לתוצאותיו המעשיות זה לא נושא ללימוד בבי"ס צבאי. לא הנשק, לא המבצעים, לא הטקטיקה.
אם יש בית ספר ללימוד רוח האדם, הרי שם זה צריך להיות מקצוע ראשי, הדברים החשובים באמת, היו טמונים בכוח שגילו צעירים יהודיים אחרי שנים של השפלה, לקום על משמידיהם ולבחור בעצמם באיזה מוות ייבחרו: טרבלינקה או מרד. אינני יודע אם קיימת אמת מידה מקובלת למוד את זה."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
