החיים על פי Snoopy

לעומת זאת, השנאה העצמית שלי כמעט ולא יודעת גבולות.

אני לא יודע איך אם אני לא אוהב את עצמי אני אוכל באמת לאהוב אחרים.

אני מרגיש שנאה עזה כל כך לעצמי מכמה סיבות:

*   אני פצצת סקס מתקתקת (ולא במובן הטוב), אם אני אחליט לענות בכנות על שאלה באתר דייטים ששואלת "מה הבילוי המועדף עליך עם בן/ בת זוג?" אני אאלץ לענות "סקס", אני בלתי נשלט ובלתי מרוסן, וגם כשאני מנסה אני לא מצליח.

*   אני חושב יותר מדי, אני חשדן ומייד חושב על הגרוע מכל

*   אני לא יכול לשלוט בעצמי ובהתמכרויות שלי, בכלל.

*   העצמי האידאלי שאני מציב לעצמי כל כך גבוה שאני נכנס לתחושת חרדה (ראו פירוט כאן)

*   העובדה שאני כותב כאן, בבלוג במקום לדבר עם אנשים

קשה לי ממש להתמודד עם עצמי בגלל הדברים הללו.

ויש סיכוי שאני אוסיף עוד בהמשך...