בין דפי ההיסטוריה
כתובה ההיסטוריה של האהבה.
היסטוריה גדולה, מפוארת, לעתים עקובה מדם, ולעתים יפה, הכוללת שירה ומחול, תיאטרון וציור.
היום,
בעולם המסרים המיידיים,
לא נהוג לכתוב יותר מ-120 תווים.
בעולם הקניות באינטרנט, והמשלוח עד הבית
אין יותר לחכות בשביל משהו,
אין יותר להתאמץ בשביל משהו.
אבל פעם...
פעם היה נהוג לכתוב מכתבי אהבה!
מכתבים שלמים, כתובים בכתב יד, של דפים רבים,
עליהם היה שופך האוהב את ליבו אל אהובתו.
כותב, וכותב וכותב.
ימים ולילות היה יושב, לאור נר,
וכותב.
עד שפחם העיפרון או הדיו היו מלכלכים את צד ידו,
וידו הכואבת והדואבת, הייתה דורשת ניעור
כדי להחזיר אליה את הדם שנעצר ואבד.
ימים רבים עברו מאז,
והיום לא צריך לשלוח יותר מ:
״ערה?״
איפה האהבה?
אז אני ממען מכתב זה לכל אותן נשים שעדיין רוצות מכתבי אהבה
שעדיין משוועות למשהו שהוא יותר מ-120 תווים כתובים במקלדת של סמארטפון
שרוצות יותר מהודעת סמס או טינדר.
כאלו, שמעוניינות בחיזור, ובאהבה.
כאלו שלא מסתפקות ב״ערה?״.
בין דפי אתרי ההיכרות
ישנם תמונות של גברים ונשים
מדפדפים שמאלה וימינה
ולא מצליחים לראות מה שבפנים.
במכתב אהבה, המצב הוא הפוך,
עלייך קודם כל להסיר את הקליפה, המעטפה
כדי לקרוא את התוכן של מה שקורה בפנים.
~Snoopy~ שמשווע למישהי שמעוניינת במכתב אהבה.
מוזמנות לכתוב במייל, מי שמעוניינת במכתב אהבה, ללא התחייבויות נוספות.