החיים על פי Snoopy

זו שאלה שאני שואל את עצמי יותר מדי זמן.

משהו בבילוי זמן עם בנים אחרים מרגיש לי שונה.

אני נהנה לבלות עם בנות את רוב זמני, או עם בנות ובנים ביחד, אבל עם בנים בנפרד לא כל כך כיף לי לרוב.

וגם כאשר אני גם עם בנות וגם עם בנים אני אנטה לדבר ולהתעסק עם הבנות יותר, מאשר עם הבנים.

אני לא יודע למה...

באמת שלא...

אולי אתם תוכלו לעזור לי להציע רעיון?

הטיפה המרה,

ולא, לא מדובר על אלכוהול.

על אלכוהול כבר נתתי את הדעת.

מדובר כאן על טיפה מטאפורית

אחרי טיפות רבות ומתוקות

מטפטפת טיפה מרה.

לפה, לגרון, לחיים.

קשה לפעמים להבין איך הטיפה המרה הגיעה

כשרק מתוק לך בחייך.

אך אלה הדברים,

לא מצפים להם.

וגם בין ים של טיפות מתוקות

מסתתרת טיפה מרה.

אומרים שכל יום הוא התחלה חדשה...

אפשרות לתיקון, אפשר לטעות, אפשרות לשינוי גישה.

אומרים שלתקן אפשר בכל יום.

וגם אומרים שבפעם השנייה שאתה עושה טעות זו כבר לא טעות, זו בחירה.

בחירות, החיים מורכבים מבחירות, כך אומרים.

התיקון אפשרי בכל יום.

את הטעויות שלי כבר עשיתי

וכבר עשיתי בחירות רעות.

אבל השיפור עוד יקרה לי.

אני מבטיח לא להיכנע לעצמי.

כי האויב הגדול ביותר של אדם הוא עצמו.

וגם נאמר בדברי חכמים

"איזהו גיבור הכובש את יצרו"

וכל החרטות, ואת כל הבחירות הרעות, אשים לנגד עיניי

לא כדי להתייסר עליהם

אלא על מנת לומר די!

את זאת לא אעשה עוד! ופה לא אשגה!

הבחירה הטובה היא משאת נפשי!

ואותה תמיד להשיג אנסה!

(ואצליח)

לילה.

~SNOOPY~

"שלושת התנאים לחיים אידיאליים הם: חברים טובים, ספרים טובים ומצפון ישנוני" אמר מארק טוויין בעבר, ואני נוטה להסכים איתו.

חברים טובים יש לי.

ספרים טובים אני קורא.

הבעיה היא התנאי השלישי:

מצפון ישנוני.

איך לומר זאת? לי יש מצפון עירני, אולי עירני מדי.

כל דבר שאני עושה, ונהנה ממנו, בהמשך יהיה לי כמעמסה והמוח שלי ילקה אותי על שעשיתי אותו, גם אם בעיני אחרים אין הדבר שעשיתי דבר רע.

מספיק שלדעתי הוא דבר רע, אני אלקה את עצמי בגללו.

אני באמת לא יודע מה לעשות לגבי זה.

תהיתי היום כל היום מה חסר לי, הגעתי למסקנה שלא חסר לי כלום.

אבל איכשהו, למה שהוא אני פשוט מרגיש שדברים שמרגישים טוב ברגע שאני עושה אותם, הם רעים אחר כך, והמצפון שלי מלקה אותי עליהם.

אני יודע שלהתחרט על דברים זה חסר מטרה, אבל אני פשוט התרגלתי לעשות את זה...

אני צריך להרדים את המצפון שלי...

לגרום לו להבין שלא כל הדברים הם רעים, ושיש דברים שאני עושה והם בסדר...

איזה פוסט...

~SNOOPY~

במשך חיי ההקצרצרים היו לי תקופות שונות...

בחלקן תיכננתי את חיי צעד צעד קדימה כך שאני אדע מה לעשות בכל שלב

בחלקן זרמתי עם מה שקרה והתעלמתי מתכנוניי הקודמים...

תמיד עניין אותי, האם  התכנון שאני מתכנן מונע ממני את הספונטניות?!

ספונטניות היא דבר טוב מאוד, אבל כדרך חיים היא הרבה יותר מדי לא בטוחה, אתה לא יכול לראות רק את תחילתו של תהליך (ולא משנה איזה) בלי להגיד היכן אתה רוצה להיות בהמשכו...

החיים הם תהליך שבו אתה צריך לעתים לקבוע לעצמך מטרות ויעדים, אתה לא חייב לעמוד בכולם אבל לעמוד באחד מהם לפחות זה מחייב, ככה תדע שהחיים שלך לא הידרדרו לתהום ללא תחתית של ניהיליזם נוראי.

"חיה את הרגע, אך חשוב על העתיד!" זה המוטו שלי בחיים...