לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים על פי Snoopy


"צריך לכתוב בעבור עצמנו; זו הדרך היחידה שבה נוכל להגיע אל זולתנו."~אז'ן יונסקו

Avatarכינוי: 

בן: 27

Skype:  תתחילו במייל 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


ואולי לדעתך את לא חלומו של כל גבר

אבל את כן החלום שלי

ולראות אותך שמחה, מחייכת, צוחקת

מאיר את היום עבורי

 

ותמיד שיש לך רגע

ובו תחושה שונה עוברת

תדעי שאותך אני אוהב

אותך ולא אחרת!

 

וכל פעם שעליי את חולמת

חלומות מצחיקים, מוזרים

את ליבי את שובה בקסם לעד

ולעולמי עולמים.

 

ולי את נתת את נפשך על מנת

לשמח, לעזור גם לדעת

ואני מבטיח שאצליח

בליבך עוד לגעת

 

לימדת אותי אהבה אמיתית

כשאמרת לי "אני מאושרת איתך"

לרצות באושרו של האחר

כמו באושרך שלך.

 

אני מצאתי פרח

שיש כמותו רק אחד

בין כל מיליארדי האנשים

אדאג לא להשאירו לבד!

נכתב על ידי , 16/4/2013 23:40   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, סיפרותי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הטיפה המרה


הטיפה המרה,

ולא, לא מדובר על אלכוהול.

על אלכוהול כבר נתתי את הדעת.

 

מדובר כאן על טיפה מטאפורית

אחרי טיפות רבות ומתוקות

מטפטפת טיפה מרה.

 

לפה, לגרון, לחיים.

 

קשה לפעמים להבין איך הטיפה המרה הגיעה

כשרק מתוק לך בחייך.

 

אך אלה הדברים,

לא מצפים להם.

 

וגם בין ים של טיפות מתוקות

מסתתרת טיפה מרה.

נכתב על ידי , 13/4/2013 00:53   בקטגוריות ביקורת עצמית, פילוסופי, אהבה ויחסים, פסימי, סיפרותי  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קצת על הסופ"ש האחרון ושאר ירקות


טוב, אז כמו שהבטחתי,

הבלוג הזה לא יהפוך לבלוג "אני והחברה שלי", מה גם שיש לי כבר כמה פוסטים בכתיבה על דברים ענייניים ואקטואליים (נוחות, ביקורת ושאר דברים מעניינים יותר ופחות, מן הסתם אותי יותר ואת חלקכם פחות).

אבל כן רוב הפוסט הזה הוא עליי ועל חברה שלי...

אז תיאלצו להתמודד עם כמה כאלה... או שתצאו... גם אפשרות...


יום שישי... אחרי שהתחלתי בעשר (סבבי) ולמדתי ארבע שעות, רצתי החוצה מבי"ס כדי להספיק לרכבת של 13:50, על מנת לנסוע לשומרת הקטנטונת שלי, לשישי שבת.

אח"כ גיליתי שהמורה שלי למתמטיקה עשתה מצוד אחריי בהקבצה השנייה של חמש יחידות בבי"ס שלנו, כי לא הגעתי לתגבור, אבל זה סיפור אחר.


נאלצתי לנסוע עם אבא שלה, ופחדתי קצת... כי בכל זאת, אבא... קצת מפחיד.

להורים של ש' היה אסור לדעת שיש לה חבר בכלל, ואבא של ש' היה די מפחיד וגרוזיני... גרוזינים יו נואו...

ואבא *שלה* היה רוסי שמרן שפחות עדיף שידע על מה שעשינו (לא שהיינו חברים אי פעם).

אז זה כיף, שפעם ראשונה שני ההורים יכולים לדעת שיש ביני לבין הבת שלהם משהו.

הגעתי לבית שלה, וממש אירחו אותי יפה, חייב לציין.


בלילה חברה הכי טובה שלה הגיעה... גיליתי פעם ראשונה בחיי שאני "נוח נפשית" למרות שאני כנראה לעולם לא אשלים עם העובדה שאני מבין את זה.

אח של חברה שלה הגיע איתה והיה לנו ויכוח על מה יותר טוב סקייטבורד או רולר סרפר.... (רולר סרפר, בארור!)


בלילה דיברנו ותהיתי על העובדה שהיא מרגישה שלבכות מול אנשים זו חולשה.

אמרתי לה, שאני מקווה שיום יבוא והיא תרגיש בנוח לבכות מולי, ואמרתי לה שאני ממש לא מחייב אותה, אבל אני ארגיש אליה יותר קרוב אם נשבור את החומה הזו בינינו.

אני לא אספר כל מה שדיברנו עליו בלילה, כי יש דברים שצריכים להישאר בין כותלי החדר, אבל אני חייב להגיד "תקשורת זה הבסיס לכל מערכת יחסים טובה"


בשבת שלמחרת ישנו עד שלוש... (צמד עצלנים אנחנו)

ואח"כ יצאנו לסיור ביישוב שלה.

אין לי כל כך מה להרחיב, כי אני לא רוצה לספר על דברים שעלולים לעלות לי באנונימיותי (או מה שנשאר ממנה)

אבל היישוב ממש יפה, שקט ופסטורלי ^_^

בצורה מאוד קלישאתית (אבל יפה, יש לציין) קטפתי לה פרח אדום ויפה ושמתי לה אותו מעל האוזן בשיער.


בלילה נסענו לתערוכת גמר באומנות בביה"ס שלה.

יצירות אמנות יפות מאוד, צילומים, ציורים ופיסולים.

ואח"כ נפרדנו וההורים שלה הסיעו אותי לתחנת הרכבת...


ברכבת פגשתי מישהי בשם איילת, בחורה בת 22, שנסעה לבית שלה מבית יהושע...

הייתה קצת לחוצה בגלל השעה המאוחרת ובגלל זמן ההחלפה הארוך (40 דקות בתחנה)

היה נחמד לדבר איתה...

בסבידור מרכז גם ראיתי חייל שמנגן בחליל ומישהו שניגן בגיטרה, והם ניגנו ביחד...

היה ממש אדיר לראות אותם.


הגעתי חזרה בחמישה לשתיים עשרה... והלכתי הביתה ברגל...

אמא שלי נלחצה לשמוע על זה...

אבל הגעתי הביתה ונשפכתי במיטה...


היום קמתי לשיעור אנגלית, והמורה הביאה לנו קטע שמיעה...

קטע השמיעה דיבר על "type B people" שזה אנשים שמבחינה בריאותית יש להם בעיה לקום בבוקר, והם עובדים טוב יותר בשעה עשר או אחת עשרה, כי בשעה הזאת הם מתעוררים בצורה עצמאית (השעון הביולוגי שלהם מעיר אותם רק בשעה הזאת) והם עובדים טוב עד שעות מאוחרות.

על פי הקטע רק 7% מהאוכלוסייה הם כאלה, ו-7% נוספים הם type A שזה בדיוק ההפך, קל להם לקום בשבע או בשש בבוקר, עובדים טוב בתחילת היום ולקראת הערב לא עובדים טוב בכלל ומתחילים להיות איטיים וחלשים. שאר האנשים הם לא זה ולא זה.

אני חייב להודות שחשבתי על השומרת הקטנטונת... Type B much?

והכי מצחיק שהמורה שאלה אותנו "איזה Type אתם חושבים שאתם?" וילדים שם ענו "Type G" "Type X" (יותר גרוע מ-Type B, לאיטיים שבינינו) והגענו למסקנה ש-"Type Z" זה בנאדם מת כי הוא לא יקום לעולם...


שאר היום לא היה מעניין במיוחד...

הצגה במקום פעילות של "אחריי"... העצלנות שלי אפילו כבר לא משעשעת אותי אוף

ושיעור עברית.

שיעמום בבית ויציאה לטקס יום השואה העירוני...

 


 

עכשיו הגיע הזמן ל"שאר הירקות"

אני ממש מפחד על האנונימיות שלי (או על מה שנשאר ממנה) בבלוג הזה...

מלא אנשים יודעים עליו, וזה מגביל אותי לכתוב על דברים מסויימים...

חשבתי אולי לנטוש את הבלוג הזה ולעבור לאחר, אנונימי...

בינתיים אין לי אומץ לעשות את זה, גם בגלל שאף פעם לא חשבתי על דמות אחרת לכתיבה מלבד סנופי האהוב שלי...

 


 

הייתה לי עוד הפתעה לפוסט הזה... אבל אני רוצה כבר לפרסם אותו...

אז אם אני אסיים את ההפתעה היום אני אוסיף אותה לפוסט הזה, אם לא... פוסט חדש...

 

~SNOOPY~

 

ובעוד אני כותב שורות אלו שמתי לב שמחר לי ולשומרת הקטנטונת שלי יש חודש...

אז מזל"ט לנו! פרח

נכתב על ידי , 9/4/2013 14:50   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט שני להיום


פוסט שני להיום (וואו!!!)

מי חשב שאני אכתוב שני פוסטים ביום מתישהו? לא אני!


אני חייב להגיד.

לא חשבתי שאני אמצא בנאדם שיוכל לחיות עם התקלות שלי...


יש לי תקלות, והרבה...

(ראו פוסט קודם)

אבל מדהים שמצאתי בנאדם שיודע לחיות איתן ולא לפחד מהן...

וכן, אני מדבר על השומרת הקטנטונת שלי.


אז לא, הבלוג הזה לא יהפוך לבלוג "אני וחברה שלי"

אבל מדי פעם כן יצא לי לכתוב קטעים קיטשיים כאלה...

הלכתי לעשות דברים


ביוש!

 

~SNOOPY~

 

 

נ.ב

לא כתבתי את השומרת הקטנטונת שלי באנשים פה בצד, ואני בוש ונכלם... אז ממש עכשיו הוספתי :)

 

לילה קסום לכולם!!!

 

נכתב על ידי , 3/4/2013 22:32   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על יום האהבה שהולך להיות לי...


זה קצת מצחיק..

אבל מי שקורא בבלוג שלי על בסיס קבוע כלשהו, יודע כבר שאני כישלון מפואר בתחום הזוגיות והאהבה. (אולי לא מפואר... אני צריך להיות יותר מוצלח מזה כדי להיות מפואר, אבל זרמו איתי)

אז כן...

אין לי ציפיות כל כך גדולות מיום האהבה הזה...

 

נתחיל בעובדה, שאין לי חברה או דבר שמתקרב לזה...

דבר שני, אני נוסע למליאת מועצת נוער מחוזית בבאר שבע...

 

ואז אני אחזור הביתה ל-FOREVER ALONE DAY

 

JUST THE WAY GOD INTENDED IT TO BE.

 

אבל... לעומת כל אותם אנשים ממורמרים ביום האהבה להם יש סיבה אחת להיות ממורמרים

לי יש דאבל סיבה להיות ממורמר ביום הזה..

 

יום האהבה הקרוב יהיה יום השנה ליום שבו ש' עזבה אותי.

ש', למי שמעניין אותו לשמוע הייתה החברה שלי במשך שנה שלמה וכמעט חודשיים.

("וואו!" יש אנשים שיגידו, אני אענה:"חצי כח")

ב-14 לפברואר לפני שנה בדיוק הבאתי ל-ש' מתנה ליום האהבה...

מתנה שהיא ראתה כשוחד לכך שנמשיך להיות ביחד, מה שלא כל כך הלך.

אני מסכים איתה במבט לאחור.

אני כבר התגברתי עליה.

 

אני חייב להודות שלפעמים אני חושב על זה שהיה לי יותר קל אם הייתי חוזר אליה עכשיו (אם נשכח מהעובדה שיש לה חבר)

לא שאני מתכוון לעשות את זה...

אבל משהו בפחד שלי, שמעורב עם חוסר הידע המוחלט של איך לעזאזל היא התאהבה בי, או לצורך העניין למה כל בת אחרת התאהבה בי, או לצורך העניין השאלה הנצחית:

מה עבר להן בראש שהן התאהבו בי?

 

כנראה שזו תשובה שאני לא אוכל לענות עליה בזמן הקרוב...

אני יודע שאני בנאדם בסדר, אנשים אומרים שאני מעניין, מצחיק, חכם, נחמד... חלקם אפילו הרחיקו לכת ואמרו שאני יפה.

אני מאמין להם, אבל אני לא יודע למה זה אמור לעודד אותי לביטחון עצמי עם אותן בנות, ועם בנות אחרות.

 

בנוסף, חוסר הידיעה המוחלט שלי ורפיון הידיים מלנסות להתחיל עם בנות שאוחז בי.

בתוספת פיק הברכיים ה"נהדר" שאני מרגיש בכל פעם שאני בא לדבר עם בחורה שאני לא מכיר.

אם יום האהבה הזה היה היחיד שאני הייתי מרגיש בו שלא הולך להיות לי כלום, הייתי עוד מעודד...

אבל אין לי ציפיות רבות גם לבאים אחריו

 

עוד יום רגיל.

 


 

~SNOOPY~

שכמו בתמונה הזאת, האהבה קצת רחוקה מהישג ידו.

 

יום אהבה שמח למאוהבים ולמאוהבות.

נכתב על ידי , 13/2/2013 08:35   בקטגוריות אהבה ויחסים, פסימי  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הגיגיי בנושא אתיקה/ מוסר מול נהנתנות (חלק 2)-בנות, אהבה ויחסים.


בנות נמשכות לאלו שמתנהגים אליהן רע.


זה נשגב מבינתי. כל בת שתתכחש לעובדה זו בהכרח משקרת לעצמה!

משהו לא ידוע, משהו מוזר ורב עוצמה, משהו שנשגב לדעתי מההיגיון הפשוט גורם לבנות להימשך לגברים שמתייחסים אליהן בצורה הכי נוראית, מזלזלת, אפאטית או מעוררת כעס.

משהו ב"ילד הרע", משהו מושך אתכן.

אפילו ש' אמרה לי פעם, בחיזוק של ילד מהשכבה שלי (שאני שונא ברמות אחרות) שנות בסופו של דבר נתפסות וחושבות על הבנים שעשו להן רע, ואני מכיר גם ידידה שלי שעדיין חושבת על אקס שלה שהתאכזר אלייה, ועכשיו הוא חזר לחיים שלה...

מאז ומתמיד אני חונכתי להתנהג יפה לבנות.

אני מגדיר את עצמי כגבר פמיניסטי, שרוצה בשיוויון בין המינים.

אבל בדכך שאני מתנהג על פי אידאל זה אני מרגיש שאני מפספס משהו.

אמנם משהו טיפה ריקני, אבל משהו שאני מרגיש שאני רוצה.

עברתי עכשיו שבוע גדנ"ע, בו ראיתי את כל אותם הבנים שנחשבים ל"אלילי הבנות" בשכבה שלי, שמתזזים מילדה אחת לאחרת. שהיו להם כבר סטוצים רבים וחברות רבות שופכים על בנות מים, זורקים להן קרח בתוך החולצה והמכנסיים, והבנות צוחקות איתם, ממש נהנות בחברתם.

משהו באותן הצקות מושך אתכן.

יש מעט מאוד בנות שאני יכול להיות איתן ככה, אבל גם איתן אני לא מגיע לרמה כזו של הצקה.

אני די בטוח שאם הייתי מתנהג עם אותן בנות כמו שתיארתי למעלה הן מזמן לא היו אפילו ידידות שלי, שלא לדבר על זה שאין מצב שהן היו נמשכות אליי!

אני קורא פה בישרא סיפורים רבים על בנות שזה שהן נדלקו עליו אומר שהוא אוהב "פותחות" או "זורמות" ואני מזדעזע! אבל אם זה מה שעושה לכן טוב, מי אני שאשפוט?

בסופו של דבר גם כאן פוגש אותי אותו קונפליקט של מוסר מול נהנתנות.

מצד אחד המוסר הבסיסי שלי אומר לי שלהתנהג ככה לבנות זה שפל, לא שוויוני, מפלה ואפילו טפשי. אבל במבחן התוצאה אני כן רוצה את מה שיש לאותם בנים. אפילו אם זה ריקני וטיפשי.

אני לא חושב שאני אשנה את התנהגותי על מת להגיע למצב שבו אני "סטוציונר". אבל זה קצת עצוב לי במקום מסויים שכל זה ממש נכון לגבי בנות.

 

~SNOOPY~

נכתב על ידי , 10/11/2012 12:32   בקטגוריות פילוסופי, אהבה ויחסים, ביקורת, פסימי  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
4,997
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להכלב של צ'ארלי בראון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הכלב של צ'ארלי בראון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)