מרצה ידוע ובעל שם, התחיל את הרצאתו בהחזיקו ביד שטר של 100 דולר. בחדר, בו היו 200 מאזינים, הוא שאל:
"מי מעוניין בשטר זה של 100 דולר?"
ידיים החלו להתרומם.
"אני עומד לתת שטר זה לאחד מכם, אולם תחילה הרשו לי לעשות משהו".
המרצה החל לקמט את השטר. ואז הוא שאל:
"מי עדיין רוצה את השטר?"
עדיין היו ידיים למעלה באוויר.
"טוב" הוא ענה, "ומה אם אני אעשה ככה?"
הוא זרק את השטר על הרצפה והחל למעוך אותו לתוך הרצפה עם הנעל שלו. הוא הרים את השטר מהרצפה, כעת היה כולו מקומט, מעוך ומלוכלך ושאל שוב:
"עכשיו, מי עדיין רוצה אותו?"
עדיין הידיים התרוממו לאוויר.
"חברים יקרים, מכך אנו למדים שיעור בעל ערך רב מאד. לא חשוב מה עשיתי לכסף, אתם עדיין רציתם אותו מכיוון שערכו לא ירד. הוא עדיין היה שווה 100 דולר".
פעמים רבות בחיינו, אנחנו נופלים, מתכופפים, כורעים תחת העומס ושוקעים בעפר, בעקבות החלטות שקיבלנו, או מקרים שקרו לנו, ואנו מרגישים חסרי ערך. אבל תכל'ס, כמו השטר, לא באמת איבדנו מערכנו. רק התלכלכנו ואולי קצת נמעכנו.
אין זה משנה מה קרה לנו בעבר או מה יקרה לנו בעתיד, תמיד נישאר בעלי אותו ערך. לכן תזכרו תמיד, ששום משבר או כישלון לא מוריד מערכנו. כל אחד מאיתנו בעל ערך וייחוד משלו. ככה נולדנו וככה נישאר תמיד.
אל תתנו לאכזבות של אתמול להאפיל על החלומות של מחר...
מסר אופטימי משהו :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
