לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים על פי Snoopy


"צריך לכתוב בעבור עצמנו; זו הדרך היחידה שבה נוכל להגיע אל זולתנו."~אז'ן יונסקו

Avatarכינוי: 

בן: 27

Skype:  תתחילו במייל 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

וזוהי גזירת גורלם של אידאליסטים


וזוהי גזירת גורלם של אידאליסטים

להיתקע בעולם האידאלים שלהם, ובעשייה שלהם.


ולהישאר

לבד.


לבד,

כי אנשים אחרים, אין להם כוח לעשייה ואידאלים

אנשים אחרים מאסו בניסיון לשנות ולהשתנות

בהתאם למציאות המתפוררת.


אך האידאליסט

מחזיק בשיניו, מחד 

באידאלים הנעלים אותם לא עזב.


צדק, צדק תרדוף!

"סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ."


ומאידך, מנסה לתקן את היבטם

של הלא אידאליסטים על העולם.

על מנת שגם הם יהיו אידאליסטים יום אחד.

כי אידאל הוא אין סופי,

ולא יגיע יום בו ייגמר.

נכתב על ידי , 5/5/2013 17:07   בקטגוריות פסימי, סיפרותי, ביקורת  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הדור שלנו


הדור שלנו.

דור האייפון והפייסבוק, המחשב והטלוויזיה, האייפד והלחץ!

הלחץ.

 

שכחנו איך זה להיות ביחד

אך גם שכחנו איך זה להיות לבד

 

כשהחבר נמצא בלחיצת כפתור, כה קרוב

אבל גם כל כך רחוק, בעולמו שלו.

 

אנחנו נמצאים במצב

של בין לבין

בין ביחד, ללבד.

בין מתוסכלים, למאושרים

בין מיואשים לבעלי תקווה.

 

אבל אנחנו לא טועמים לא מזה ולא מזה.

 

החרדה.

החרדה מלהיות לבד, אך גם מלהיות בין המוני אנשים ולאבד את עצמך בהמון.

החרדה להיות חשוף, אך גם להיות מסוגר מדי.

אי האפשרות לסגור את החדר ולבכות, בלי שאף אחד ידע.

ובאמת לבכות.

ולבכות.

 

 

 

אז... לא עזבתי בסוף... אבל נקטתי אמצעי בטיחות חריפים מאוד.

 

~SNOOPY~

נכתב על ידי , 20/4/2013 00:41   בקטגוריות פסימי, סיפרותי, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הטיפה המרה


הטיפה המרה,

ולא, לא מדובר על אלכוהול.

על אלכוהול כבר נתתי את הדעת.

 

מדובר כאן על טיפה מטאפורית

אחרי טיפות רבות ומתוקות

מטפטפת טיפה מרה.

 

לפה, לגרון, לחיים.

 

קשה לפעמים להבין איך הטיפה המרה הגיעה

כשרק מתוק לך בחייך.

 

אך אלה הדברים,

לא מצפים להם.

 

וגם בין ים של טיפות מתוקות

מסתתרת טיפה מרה.

נכתב על ידי , 13/4/2013 00:53   בקטגוריות ביקורת עצמית, פילוסופי, אהבה ויחסים, פסימי, סיפרותי  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אומרים


אומרים שכל יום הוא התחלה חדשה...

אפשרות לתיקון, אפשר לטעות, אפשרות לשינוי גישה.

 

אומרים שלתקן אפשר בכל יום.

וגם אומרים שבפעם השנייה שאתה עושה טעות זו כבר לא טעות, זו בחירה.

 

בחירות, החיים מורכבים מבחירות, כך אומרים.

התיקון אפשרי בכל יום.

 

את הטעויות שלי כבר עשיתי

וכבר עשיתי בחירות רעות.

 

אבל השיפור עוד יקרה לי.

 

אני מבטיח לא להיכנע לעצמי.

כי האויב הגדול ביותר של אדם הוא עצמו.

וגם נאמר בדברי חכמים

"איזהו גיבור הכובש את יצרו"

 

וכל החרטות, ואת כל הבחירות הרעות, אשים לנגד עיניי

לא כדי להתייסר עליהם

אלא על מנת לומר די!

את זאת לא אעשה עוד! ופה לא אשגה!

הבחירה הטובה היא משאת נפשי!

ואותה תמיד להשיג אנסה!

(ואצליח)

 

לילה.

 

~SNOOPY~

נכתב על ידי , 9/4/2013 23:42   בקטגוריות פילוסופי, אופטימי, ביקורת עצמית, פסימי, סיפרותי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מצפון


"שלושת התנאים לחיים אידיאליים הם: חברים טובים, ספרים טובים ומצפון ישנוני" אמר מארק טוויין בעבר, ואני נוטה להסכים איתו.


חברים טובים יש לי.

ספרים טובים אני קורא.


הבעיה היא התנאי השלישי:

מצפון ישנוני.


איך לומר זאת? לי יש מצפון עירני, אולי עירני מדי.


כל דבר שאני עושה, ונהנה ממנו, בהמשך יהיה לי כמעמסה והמוח שלי ילקה אותי על שעשיתי אותו, גם אם בעיני אחרים אין הדבר שעשיתי דבר רע.

מספיק שלדעתי הוא דבר רע, אני אלקה את עצמי בגללו.


אני באמת לא יודע מה לעשות לגבי זה.

תהיתי היום כל היום מה חסר לי, הגעתי למסקנה שלא חסר לי כלום.

אבל איכשהו, למה שהוא אני פשוט מרגיש שדברים שמרגישים טוב ברגע שאני עושה אותם, הם רעים אחר כך, והמצפון שלי מלקה אותי עליהם.


אני יודע שלהתחרט על דברים זה חסר מטרה, אבל אני פשוט התרגלתי לעשות את זה...

אני צריך להרדים את המצפון שלי...

לגרום לו להבין שלא כל הדברים הם רעים, ושיש דברים שאני עושה והם בסדר...


איזה פוסט...

 

~SNOOPY~

נכתב על ידי , 3/4/2013 14:23   בקטגוריות ביקורת עצמית, פסימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על ציונות ואושוויץ


טוב... אולי הכותרת הזו זו הכותרת הכי מטורפת שעלתה לי בראשי אי פעם.

ציונות ואושוויץ.

הרבה מן השונה יש בשני אלה, אך גם הרבה מן המשותף.

 

אתחיל ואומר, חזרתי מפולין לפני יומיים, אבל חזרתי כל כך חולה (כן, אתמול היה לי חום 39!) שלא יכולתי לכתוב שום דבר בכלל.

היום אני כבר מרגיש יותר טוב, החום ירד, ומחר אני פוגש את השומרת הקטנטונת שלי... כך שהכל משתפר!

 

כמו תמיד, אני אתחיל בלהסביר את המושגים שעליהם אני מדבר בפוסט, לא כי אני מזלזל בידיעותיהם של קוראיי, חס וחלילה, אלא כדי לסדר אותם בראש לעצמי וגם כדי ליישר קו עם הקוראים, ולוודא שאנחנו מדברים באותה שפה.

 

ציונות-אידיאולוגיה לאומית יהודית, אך לא רק, אידיאולוגיה שמשלבת בתוכה עקרונות סוציאליסטיים, שיוויון, שלום. הרצל כתב בספריו "מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד" על מדינות שבהן יש את הטכנולוגיה הכי מתקדמת, שנמצאת בשלום עם כל שכנותיה, שמקיימת מדיניות של מדינת רווחה, שעובדים בה שבע שעות בכל יום, ועוד ועוד, והרצון לבנות את חברת המופת הזו במדינת ישראל.

לסיכום המושג "ציונות" הוא אידאל שאין לו סוף- אידאל שממשיך להיבנות ולהיווצר, חברה שקמה כל בוקר ושואלת את עצמה "כיצד אני יכולה להיות טובה יותר מאתמול?", חברה שלא מסתפקת בלשים עליה כתר מסויים שאומר "אני חברת מופת, ומה שאני אעשה יהיה טוב" אלא להיפך, חברה שהמופת שלה בה מעשייה מתמדת ומתמשכת.

 

אושוויץ- כמובן שכולכם יודעים מה היה אושוויץ. אושוויץ היה מחנה ריכוז ועבודה, בעיקר, שבו התחילה גם השמדה. אבל דבר שאולי אתם לא יודעים עליו, אם עוד לא הייתם במסע או טיול לפולין וביקרתם באושוויץ ובבירקנאו, הוא מידת הניצול וההשפלה שבה ניצלו את האסירים באושוויץ. מאסיר שסא למחנה אשוויץ שהיה יכול להיות הכל: קומוניסט/ אסיר מלחמה/ פולני/ גרמני/ יהודי/ הומוסקסואל או בקיצור, כל מי שלנאצים לא הסתדר בתפיסה שלהם היו יכולים להישלח לאושוויץ. מידת הניצול הייתה לא תתואר! האסיר שהגיע למחנה: נלקח ממנו הכל! בגדיו, שיערו, הדברים שהביא עמו, תכשיטים, שרשראות, שיני זהב, פרוטזות ועזרים לנכים, הכל! אפילו היה באחד מהפרוטוקולים באושוויץ כיצד ליצור גז טבעי מצואה של אסירים במחנה! עד כדי כך הגיע הניצול לרמה חדשה.

 

כך שהשאלה בפוסט זה, לא מה אושוויץ היה, אלא מה היא "רוח אושוויץ" גזענות, שנאת האחר, אפלייה, הטעייה, שקר, ניצול, שבירת רוח האדם, ניצול חיי אדם למען רווח, השוואת חיי אדם לסכום כסף.

זו הייתה אושוויץ ו"רוח אושוויץ" שחיה עד היום.

 

אולי חלקכם תתנגדו לעובדה ש"רוח אושוויץ" חיה עד היום!

אבל אם אתם לא מוכנים להגיד את זה לעצמכם אתם משקרים לעצמכם!

רוחה של אושוויץ חיה ובועטת, היא קורמת עור וגידים בכל עוולה חברתית, בכל עסק קפיטליסטי שמנצל את עובדיו, בכל העלמת עין שלנו כאנשים מהנעשה לרעה בחברה ובשלטון, בכל שנאת האחר, בכל מבט צורב, בכל אמרה גזענית, בכל השוואה משפיטה של חיי אדם לסכום כסף, בכל שקר, בכל הטעייה מכוונת שלנו את האחר.

 

רוח אושוויץ חיה וקיימת!

 

 

ובכן, השאלה היא למה הבאתי את שני מונחים אלה אחד ליד השני לדבר עליהם, לאור העובדה שהם כל כך שונים זה מזה.

 

הציונות, היא לדעתי, השאלה הניצחת לרוח אושוויץ.

הציונוץ, אותו אידאל שממשיך לגדול, שאין לו סוף אבל יש לו התחלה, אותו אידאל שלא מדבר רק על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל" אלא שמדבר על מדינה שבשלום עם כל שכנותיה וחותרת לשלום קרוב וחזק, מדינה שיש לה את הכלכלה והטכנולוגיה המפותחת ביותר, מדינה שיש בה אהבה בין אדם לאחר, מדינה שבה פערים כלכליים מזעריים, מדינה שבה יש חברה ישראלית- יהודית ולא יהודית שקמה כל בוקר כאחד ושואלת "כיצד מחר נהיה חברה טובה יותר מהחברה שהיינו אתמול?"

רק באמצעות אותה תשובה ניצחת לרוח אושוויץ נוכל אנו לחסל כליל את רוח אושוויץ.

 

רבות דיברנו בפולין על "מהו הטוב?" ו"כיצד ניתן לסרטט את הטוב?" ובכן, נראלי שהטוב כבר סורטט בשבילנו ועלינו רק להכשיר אנשים ולהגשים את הטוב הזה.

 

פתחו פעם את אחד הספרים של הרצל שאולי יש לכם, ואם לא לכם לחבריכם, ואם לא להם, לשכניהם, ואם לא להם, להוריכם, ואם לא להם, לסביכם בבית, וקראו, קראו את החזון של הרצל לגבי מדינת היהודים שתקום או לגבי הארץ הישנה- חדשה שצייר לעצמו.

קראו ושאלו את עצמכם:" האם אתם רוצים שזו תהיה המדינה שלכם?"

ואם התשובה היא כן, הצטרפו אליי ועזרו לי להגשים את החזון של הרצל.

 

כי אם תרצו אין זו אגדה, ואם לא תרצו, כל מה שכתבתי, אגדה הוא ואגדה יוסיף להיות.

 

הבנתי דברים רבים במסע לפולין.

זה אחד מהם, יהיו לי עוד פוסטים על המסע המשמעותי והמדהים לפולין!

המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער- שואה וגבורה.

 

עם המון אהבה

 

~SNOOPY~

נכתב על ידי , 27/3/2013 13:11   בקטגוריות פילוסופי, אופטימי, פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
4,997
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להכלב של צ'ארלי בראון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הכלב של צ'ארלי בראון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)