הייתה פעם נערה אחת נחמדה ולא מיוחדת, היא בסדר אבל לא כזאת שלא שוכחים, היא אדם טוב בסה׳כ.
אז הנוער של היום מדורדר והוא שותה אבל היא מאמינה שבסך הכל, תמיד הנוער עשה דברים מטומטמים, לא משנה אם לפני עשר שנים או מאה. והנוער תמיד מצא דרכו לשתייה ולעישון והעולם מתחלק לשניים, אלה שיצאו מהמקום הזה והתקדמו ונשארו את זה כזיכרון מתוק ואלה שהחליטו להישאר ולחיות בצללי השכחה של השתייה
אז הנערה הנחמדה ולא מיוחדת, שהיא באמת בסדר אבל לא כזו שלא נשכחת הלכה למסיבה, וידעה שתהיה שם שתייה, אבל זה בסדר, כי היא שתתה לפני, והיא מכירה את הגבולות שלה, והיא יודעת לשמור על עצמה כי היא בן אדם טוב בסהכ
אז מה קרה שם, היא שואלת והם שואלים ומספרים לה שהיא נעלמה לשעה אם לא יותר, נעלמה ולא שמעו ממנה, והם שואלים מה קרה שם
וגם היא תוהה, כי הזיכרון הזה פצוע, מחולל, ריק וכואב
היא זוכרת את העיניים הכחולות שלו והגבות השחורות ושיש לו יופי יווני אבל לא כזה שעוצר נשימה, סתם כזה שנעים להביט בו. והיא מכירה אותו והם נתקלו זה בזה בעבר ואם היא לא טועה היא יודעת גם את שמו
והיא באמת, באמת נערה נחמדה, נכון שהיא לא מיוחדת, היא בסדר ונכון שהיא לא אחת שזוכרים כל החיים, אבל היא אדם טוב בסהכ, אדם שמאמין בטוב האדם
ואדם שמאמין בטוב האדם תוהה איך נער בין גילה יכול לנצל אותה כל כך בקלות בלי לחשוב פעמיים, ואדם שמאמין בטוב האדם כמוה תוהה גם יום אחרי איך אפשר להיות פיכח ולהחזיק בחורה שמקיאה את נשמתה, ובכל זאת לנצל אותה, בלי מצפון, בלי ספק, בלי שאלה.
והם שואלים אותה מה קרה שם בחלל הזמן הזה שהיא נעלמה בו
ואיך היא תגיד להם שהוא לקח אותה למבנה הסמוך ושהם התנשקו יותר מידי
ואיך היא תספר שהוא נגע בה ודחף את הידיים שלו למקומות שהיא העדיפה לשמור סגורים
ואיך היא תסביר שהוא לא שאל ופשוט עשה ודחף, ואיך היא תתרץ את זה שהיא לא הצליחה לקום וללכת.
היא שואלת את עצמה איך היא, שהיא בן אדם בסדר ונחמד, לא מיוחדת ולא בלתי נשכחת, אבל היא אדם טוב בסופו של דבר
אז היא שואלת את עצמה איך היא הגיעה למצב שהוא מוריד פיסה ועוד פיסה ולא עד הסוף, רק מה שנחוץ, ובלי טיפת הרהור, יודע טוב מאוד מה הוא עושה
ויש שם חלקים שהם מטושטשים,
ויש רגעים שהיא מעדיפה לחשוב שזה פרי דמיונה, כי אחרת רק המחשבה שזה באמת קרה תשרוף לה, והיא לא תוכל להביט במראה. והוא גרם לה להרגיש שהיא נהנת גם כשהיא הייתה כבר חסרת אוויר, גם כשהיא הקיאה ולא הבינה איפה היא נמצאת
אז היא שואלת את עצמה איך זה כשגם כשהיא הרגישה בודדה ומפוחדת, כי היא לגמרי לבד במצב שהיא לא רוצה להיות בו, והיא לא מסוגלת לקום ולברוח, הוא המשיך
והיא תוהה אם היא אשמה. אם היא לא אמרה לא ברור כשזה היה הגבול מבחינתה, אם זו אשמתה ושבתמונה הכללית, לא הייתה לה שום בעיה לנשק בחור יפה כזה, אבל הגבול נעלם בשבילו, והוא הרגיש כל כך נוח למשש ולגעת ולדחוף ולעשות.
אז אולי זו אשמתה?
אז הם שואלים מה היא עשתה והיא אומרת שהיא לא זוכרת, שבטח סתם היה לה קטע פשוט עם איזה אחד, סתם משהו קליל
כי היא נערה כזאת, היא נחמדה ולא מיוחדת, היא באמת בסדר ונכון שהיא לא מוקרצת מהסוג שלא שוכחים, אבל היא בן אדם טוב בסהכ, והיא באמת, באמת, רוצה להאמין שזה היה רק חלום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
