"הסוס הזה ממש יפיפה" היא אמרה. 

"נכון.."

שנינו הבטנו בשתיקה בסוס הלבן ואף אחד לא פצה פה למרות כל מה שקרה. 

שיערה הנפוח והאדמוני של אן היה מלא בחציר והקש היה הדבר היחיד שכיסה את גופנו העירום. 

הכל קרה מהר מדיי,ראשי הסתחרר באותו אחר צהריים והחלטתי לצאת לנסות את הסוס החדש שבית משפחת דולורס הביאו לי כמתנה ליום הולדתי המתקרב, ועכשיו מצאתי את עצמי שוכב תחת ערמת חציר,ערום כביום היוולדי עם האישה היפה ביותר שראיתי בחיי שהיא גם במקרה המשרתת החדשה שלי.

 מתוך כיס מכנסיי הזרוקים הבחנתי בדבר מה נוצץ וכסוף והתרוממתי לראות מה היה הדבר. האולר הישן של סבי.

את האולר הכסוף קיבלתי ממנו ביום הולדתי ה-13, אני יודע, לא בדיוק המתנה הטובה ביותר לנער אבל הוא כנער תמיד הוא היה איתי בכל מקום ואין לי מושג איך הוא הופיע כרגע במכנסיים שלי אבל זכרתי היטב מתי קיבלתי אותו..

בזמן שבאולם הגדול אלפי נערים ומבוגרים כאחד התאספו ורקדו לצלילי המוסיקה יצאתי לאורווה כדי להרגע מכל הרעש, תמיד שנאתי רעש. סבא שלי כבר היה שם וליטף את סוסתו האצלית השחורה והזקנה, "נץ" הוא קרא לה.

"אז, 13 אתה לא גדול מידי למסיבות ריקודים ?" הוא קרא לעברי ברגע שקלט שאני עומד מאחוריו.

"זה מה שאמרתי לאמא אבל..".

" אבל היא לא הקשיבה ". הוא השלים אותי.

"יודע מה".. הוא אומר ומתקדם אליי "יש לי מתנה מתאימה להביא לך כדי שכולם יראו שאתה כבר גבר ולא ילד קטן וטיפש". 

"זה מוכר לי. אפשר?" היא הושיטה את ידה לקבל את האולר והוציאה אותי מהפלאשבק שתקף אותי.

"מוכר?" שאלתי בעודי מתרומם ומניח על כף ידה הקטנטנה את האולר.

"כן.." היא קמה והחלה להתקרב אליי בצעידם קטנים. 

אבל היא שתקה ורק המשיכה להתקדם לכיווני עד שיכולתי להרגיש את נשימותייה החמות על עורפי. 

נגעתי בשיערה הנפוח ובפנייה הרזות,היא הייתה כ''כ יפה. 

היא הביטה לי בעיניים ואמרה "חבל.." 

"מה חבל?" שאלתי,תוהה אם עשיתי משהו לא בסדר". 

שתיקה רגעית וברגע השני שפתיה הוורדרדות היו על שפתיי. 

 ***

משהו פה לא כשורה,ידעתי את זה,הרגשתי את זה. 

אני עובדת באחוזה הזו כבר 38 שנים,מכירה את האדון ראלף מאז שיצא מבטנה של אימו היקרה, מכירה את אביו המבורך ואיש העבודה הגדול,

ידעתי שמשהו פה לא בסדר,אבל..מה? 

"בטוח האדון חקר עליה לפניי ששכר אותה" אמרתי לעצמי ונכנסתי לחדר העבודה שלו אך נבהלתי מיד. כל המקום,כל קיר, כל מכחול,

היה אפשר להרגיש אותה ממש נמצאת שם. היא כישפה אותו. 

בכל מקום, בכל מקום היו מפוזרים ציורים של נערה צעירה ודקיקה בעלת שיער אדמוני ונפוח. 

יצאתי במהרה לכיוון חדר העובדים,ידעתי,הרגשתי שאני אמורה לעשות משהו. הבחנתי בתיקה הירקרק של אן שהיה מונח על שולחן הכתיבה

היחיד בחדר. אני יודעת שהיה אסור לי לעשות זאת ושזה לא חוקי ולא מוסרי אבל הייתי חייבת,למען האדון שלי. 

פתחתי את התיק,מחפשת כל פיסת רמז אפשרית,והיא הייתה שם,פיסת הרמז שחיפשתי,דף לבן עם מילים שכתובות בעט שחור. 

לאחר מספר שניות של בהייה בדף ראשי החלתי להבין את המשמעות. 

ליבי פעם במהירות,הרגשתי את הדם זורם,תחושה של ניצחון ופחד עלתה בי.

ידעתי שמשהו לא בסדר עם הבחורה הזו,אני חייבת לעשות משהו,אני חייבת להציל אותי.

אבל האם זה מאוחר מדיי?

 ***

"אהבת את סבא שלך?" היא שאלה לפתע.

"כן,ברור" עניתי בקול. 

"הוא היה איש טוב?" היא שאלה בסקרנות שאפילו עיוור יכל להבחין בה. 

" כך כולם אומרים" עניתי בחוסר סבלנות. 

"ואתה מאמין למה שכולם אומרים?" היא אמרה בטון שקט ומצמרר. 

"זה סבא שלי, הוא היה גיבור !" הכרזתי.

"מעניין.. הוא לא סיפר לך אף פעם" הבעת פניה השתנו,כאב חלף בעינייה. 

"סיפר לי מה?" שאלתי ובאותו רגע הכאב היה עצום וחד, ראיתי את דמי ניתז על החציר. 

"הוא לא סיפר לך על שרצח אלפי תינוקות?" היא צעקה  "הוא לא סיפר לך שרצח אלפי נשים?" עוד צעקה רועמת "הוא לא סיפר לך שרצח משפחה שלמה לנגד עינייה של ילדה קטנה אחת עם שיער אדמוני ?" היא השתתקה.

ראיתי אותה לובשת את שמלתה,מלטפת את הסוס הלבן שלי ואז היא הסתובבה אליי,

חבטה אחרונה.