טוב התקופה שהאחרונה מתחילת החורף פשוט מזעזעת...

אני כל פעם חושבת שהמצב לא יכול להיות גרוע יותר, ולהדרדר יותר מהמצב הנוכחי, אני לא יכולה... אבל אני מוכיחה לעצמי כל פעם מחדש שתמיד יש שפל חדש וכל פעם אני מגיעה למצב הזוי ותוהה איך לעזאזל הגעתי לזה...?!

אני מצוברחת כל יום, כבר איבדתי עניין בחיים האלה, שום דבר לא קורה... 

הדבר היחיד שגורם לקצת התרוממות במצב רוח זה ירידה במשקל, כן... אני מתנהלת לפי התנודות במשקל שלי...

וזה שאני תקועה במשקל כבר ים רק מדכא אותי, 54.4 המשקל מהבוקר...

לא עידכנתי כל כך הרבה זמן כי בעצם שום דבר לא קרה ולא היה לי מה לכתוב...

מה כבר יש לכתוב? שאני כישלון? והפסקתי לרדת במשקל? שכל יום אני מקיאה ומסתגרת כמו איזה בולמית פרתית מהרגיל שרק לאכול ולהקיא בראש שלה? זה דוחה גם אותי. כל פעם להצהיר שזהו... אני עם הקאות סיימתי, זו הייתה רק תקופה וטוב שהסתיימה ואז יום למחרת להצטרך לכתוב שנכשלתי ואכלתי ושוב הקאתי ולא ירדתי... פאקינג 5 קילו מפרידים ביני לבין היעד וזה פשוט לא הולך לי.

וזה שמסביבי התחילו להיות השפעות לא חיוביות כמו דמות בולמית מרכזית שנכנסה לחיי, בן אדם פשוט חביב , אישה מרתקת ויפהפיה שאני עובדת תחתיה היא בולמית. מה הסיכויים? אני יושבת ורואה איך היא מתנהלת, מה היא אוכלת וכמה פעמים היא מקיאה.... זה לא תורם לאורח חיי המלבלב!!! ואולי כל זה רק בראש שלי אבל התחושות בטן שלי אף פעם לא טועות... אז אני נסחפת לתוך מלחמות שלי עם עצמי וזו המלחמה הכי קשה שלי וזה קשה... ואני רוב היום לבד... אני והחבר נפגשים רק בסופשים כי הוא עובד ולומד לא במרכז וזה פשוט קשה... אז החלטתי שלמרות הקושי והכשלונות אני חייבת משהו להשען עליו, וזה הבלוג.

אני חוזרת לכתוב מה אני אוכלת, כמה ולמה... ואם נכשלתי(בתקווה שלא) אני אצטרך לחשוף את זה ולהתגבר על הבושה ופשוט לתעד הכל. זה הדבר היחיד שמחזיר לי את השפיות... ואם על הדרך אני גם ארד את ה5 קילו האלה אז בכלל זה בונוס... אבל בעיקר המטרה היא לכתוב יותר.

זהו