משקל משואר: 49
יעד:42
זמן מוקצב: שלושה שבועות עד חודש
תפריט:
בוקר:X
ביניים: נס קפה עם חלב 1% וסוכרזית[20]
צהריים: פרכית[20] כף קוטג'[20] גזר[20]
ביניים: מלפפון[9]
ערב:גזר[20]
סה"כ: 109
אני מתביישת בעצמי כלכך, בגוף שלי
במה שנהפכתי להיות
פאקינג 49 קילו
אני מכוערת, שמנה, פרה,ענקית, לא יוצלחת ולא ראויה
אני רוצה לבכות, ולחתוך, ולפגוע, ולצרוח
ולהתאבד, או כמה שאני רוצה להתאבד.
yאף אחד לא מבין את מה שאני חווה, כולם חושבים שכלכך קל לי, במיוחד המשפחה שלי
שאומרים שאני לא אוכל לשרוד אפילו יום אחד בעולם האמיתי,
אז יש לי תשובה בשבילכם,
אתם לא הייתם מוכנים אפילו לא לילה אחד בעולם שלי.
שבו כל היום צועקים עליך בראש שאת שמנה, ושאת מכוערת, ושאת צריכה לרזות, ולבלוס, ולהקיא, ולצום, ולחתוך, ולבכות, כי את כזאת שמנה טיפשה ומכוערת.
ואז אומרים לך לברוח לאלכוהול, ולעשן, כי רק זה מפיג את הכאב.
ולחתוך במקומות שלא יראו, כי אז יחזירו לאישפוז.
קולות ורעיונות בראש שכל הזמן עולים על דרכים שונות להתאבד.
לקחת כדורים, לשתות המון אלכוהול, לחתוך ורידים ולדמם עד מוות, לקפוץ מגג גבוהה, לקפוץ מול רכבת או מול כל רכב נוסע.
והכל נראה שחור, ואני לא מצליחה לראות את האור בקצה המנהרה,
ואסור לי לבכות ולהישבר מול אנשים, כי ככה חונכתי.
ואני צריכה להתמודד עם הכאב לבד, כי כמבקשים ממני לספר ואני סוף כל סוך נפתחת ועושה את זה, אני מקבלת צעקות על הראש, שאני לא מבינה כלום מהחיים שלי, ושאני מביאה את זה על עצמי.
ומי אני? אני אפס, אני כלום,
עדיף לךי למות וזהו, לסיים את כל הסבל
חמישה נסיונות התאבדות שלא הלכו, נכשלו,
כמו כל דבר שאני עושה/ נוגעת בו.
איך חבר שלי אוהב אותי בכלל, הוא בטח איתי מרחמים.
אף אחד לא יכול לאהוב יצור כמוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
my_silly_life