לאחרונה אני מרגישה כאילו אני חולמת בהקיץ כל הזמן.
חושבת על העבר על אנשים שהכרתי והתרחקנו, ועל מה היה קורה אם היינו נשארים קרובים.
תמיד כיף לחשוב כמה הכל היה פשוט פעם - לא לחשוב קדימה פשוט לחיות את הרגע.
אני לפעמים חושבת כמה קל פשוט לקום וללכת להתרחק מהכל, מכולם ולשבת עם עצמי בשקט.
אבל אין מה לעשות זאת המציאות, ממנה אי אפשר להתחמק לא משנה כמה מנסים.
בני אדם הם יצורים נוסטלגיים מטבעם מתרפקים על העבר.. כמה טוב היה אז..
קשה לי אני רוצה כבר למצוא את הנישה שלי שבה אני ארגיש הכי בטוחה ושייכת בעולם.