דור מזויין

קשה לי להתגעגע לאנשים.

כשמישהו רחוק ממני המון זמן, קשה לי להגות את המילים "אני מתגעגעת"

לעומת זאת אני מתגעגעת לתקופות. 

אני מתגעגעת לעיר הולדתי ולבית הספר היסודי שלי.

אני מתגעגעת לבניין הגבוה בו גרתי ומתגעגעת להסתכל מהחלון ולראות את המכונית האדומה של אימא שלי כשהיא חוזרת מהעבודה

אני מתגעגעת לחכות לזה שאימא תחזור מהעבודה.

אני מתגעגעת לללכת לעבודה של אבא שלי ולהרגיש שזה המקום הכי חשוב בעולם שבו נעשה צדק ואנשים רעים נענשים.

אני מתגעגעת למילקי שהמזכירה שלו תמיד הייתה קונה לי כשהייתי באה לבקר. היום אני שונאת מילקי. לא יודעת למה.

מתגעגעת לבסיס הצבאי שאני וחברותיי הקמנו בפינה מרוחקת של בית הספר, ערכנו מבחני קבלה שכללו גלישה במגלשה ועשר קפיצות על רגל אחת והופ אתה מקבל דרגה. 

אני מתגעגעת ללמוד אומנות אף על פי שאני לא יודעת לצייר בית אפילו.

אני רוצה שוב לאסוף מדבקות של בראץ והשמינייה וכמה חבל לי שאיבדתי את האלבומים כשעברנו דירה. באותם ימים זו הייתה פסגת השאיפות שלי. 

אני רוצה ליהנות כשאני נוסעת לצימרים עם ההורים והאחיות ולא רק לחפש איפה יש ווי פיי וקליטה על מנת שאתקשר עם החברה.

אני רוצה שנלך כמו בכיתה ד', 20 בנות לסרט "נרניה" בקניון, שהקולנוע בו בן 20 שנה והסאונד כבר לא משהו ובכל זאת להרגיש כאילו זה הדבר הכי מיוחד שעשיתי אי פעם.

אני רוצה לרסס על אנשים ספריי שלג ביום העצמאות . אני רוצה להתלהב מזיקוקים ביום העצמאות. אני רוצה לעשות מנגל ביום העצמאות ולא לישון כל היום שאחרי כי חזרתי בשש בבוקר.

מתגעגעת קשות לבובה שבלעדייה לא יכולתי לישון. 

אני גם מתגעגעת ל ש' , שהייתי מאוהבת בו כל כיתה ה' והוא לא ידע, ואני לא אמרתי. לימים התברר שזה היה הדדי. 

בנוסף אני אפילו מתגעגעת לפעם היא שכמעט גנבו לי את האופניים ביום כיפור. אני רוצה לרכב על אופניים, אבל כבר מאוחר בשביל ללמוד. 

אני מתגעגעת לפחד מהמילים "תיכון", "בגרות" , "הקבצות " , "אלגברה ". 

אני מתגעגעת ל א' שהייתי מאוהבת בו כל כיתה ז'. וח'. 

אני מתגעגעת למחנכת שלי מכיתה ד' שהייתה המחנכת הכי טובה שהייתי לי אי פעם. אני מקווה שהיא יודעת.

למען האמת, 

אני פשוט מתגעגעת להיות ילדה.