אולי אני לא כזאת דפוקה אחרי הכל, אולי יש בי איכויות אמיתיות ועמוקות שאין לאף אחד. אולי אני לא צריכה להתבייש בכתיבה שלי, וביופי שלי (לא סגורה עדיין אם הוא קיים), ובשירה שלי, ובמשחק, ובבימוי. אולי אני בנאדם מעניין, ומצחיק, אולי כיף לאנשים בחברתי, ואולי אני מיוחדת. אולי אנשים אחרים הם גם מיוחדים. אולי האכזבה שלי מעצמי והאכזבה שלי מהעולם הן בעצם אותה האכזבה. אני אוהבת לרסן את עצמי. אני אוהבת לשתוק כשרוצים לדבר, ולדבר כשצריכים לשתוק. כי אם רוצים אז אפשר לעצור, אבל אם צריכים אז אי אפשר.
אני רק מקבלת שינוי אחד קטן ואני כבר רוצה שמונה חדשים. אפשר, בבקשה?
