אני לאט לאט חוזרת להיות מי שהייתי פעם- אופטימית יותר, חברותית, רוצה לעזור, להיות במרכז העניינים ולא לצפות מהצד. להוביל אנשים למרכז יחד איתי. מצד שני, אחרי ימים מטורפים כמו אלה של מלא כיף וחברים ואנרגיות, אני מגיעה הביתה ומתחילה לבכות לכרית, כי אף אחד לא שם בשביל לדבר איתי. אני לבד. וגם זה באיזשהו מקום עושה לי טוב, אבל לא כל הזמן. יש התפרקויות שבהן אני צריכה אנשים, את החברים האלה שצחקו איתי בבוקר- אני צריכה אותם בשביל לבכות בלילה.
יצא קיטשי כי כבר הרבה זמן שלא נפתחתי למישהו בשיחה (פחות או יותר מאז הפרידה) והמון דברים הצתברו. אם זה מעניין אתכם, אז מאז הפעם האחרונה שכתבתי הספקתי ללמוד, להנות, לצבור חוויות ולהשתנות עוד ועוד ועוד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Miss.C-